22-03-2023 | יורם אטינגר

בניגוד לתובנה המקובלת, אין “פצצת זמן דמוגרפית ערבית”; יש תנופה דמוגרפית יהודית חסרת-תקדים

המציאות הדמוגרפית מערבית לירדן

ב-2023, ישראל היא החברה המודרנית היחידה המאופיינת על ידי שיעור פריון גבוה-יחסית – המהווה רוח-גבית לכלכלה, לטכנולוגיה ולביטחון – ואינה תלויה בהגירת עובדים זרים.
ב-2023, בניגוד לתחזיות הממסד הסטטיסטי והדמוגרפי הישראלי מאז סוף המאה ה-19 ושנות ה-40′, שיעור הפריון היהודי גבוה משיעורי הפריון של המדינות המוסלמיות חוץ ממדינות התת-סהרה ועיראק.
ב-2023 (למעשה נתוני 2021 של הלמ”ס), ממשיך הפריון היהודי (3.13 לידות לאישה) להיות גבוה מהפריון הערבי (2.85) – כפי שמתרחש מ-2016 – וגם מהפריון הערבי-מוסלמי (3.01), כפי שמתרחש מ-2020.
ב-2023 שיעור הפריון היהודי בישראל גבוה מכל מדינה ערבית חוץ מעיראק.
ב-2023, נמשך המרוץ (שהתחיל בשנות ה-90′) בין שיעורי הפריון היהודי והערבי, לעומת המרוץ בין שיעור הפריון הערבי  לבין העלייה היהודית ששרר עד שנות ה-90′ (כאשר שיעור הפריון היהודי היה נמוך-יחסית).
ב-2023 נמשכת מגמת ההתמערבות של הדמוגרפיה הערבית כפועל יוצא של מודרניזציה, מעבר מהכפר אל העיר, שידרוג מעמד האישה, השתלבות האישה בלימודים גבוהים ועבודה ושימוש גובר באמצעי-מניעה.
ב-2023 בניגוד לתובנה המקובלת עד לאחרונה, ישראל אינה מאויימת על ידי “פצצת זמן דמוגרפית ערבית” בשטח המשולב של יו”ש  ו”הקו הירוק”,  אלא מאופיינת על ידי תנופה דמוגרפית יהודית של שיעור פריון ומאזן הגירה.
ב-2023 הממסד הישראלי נוקט בשיטת “השקט התעשייתי” (מול הרשות הפלסטינית) וממשיך להדהד את הנתונים הדמוגרפים של הלמ”ס הפלסטינית ללא בדיקת-נאותות, המתעדת ניפוח מלאכותי של 100% במספר ערביי יו”ש: ספירת תושבים השוהים בחו”ל למעלה משנה; ספירה כפולה של ערביי ירושלים; התעלמות ממאזן הגירה שלילי; ספירה כפולה של ערביי/יות יו”ש ועזה הנשואים לערביי/יות ישראל; ניפוח נתוני לידה וכיווץ נתוני פטירה (נא ראה נתונים בהמשך).
ב-2023 ישראל עומדת בפני פוטנציאל עלייה של כ-500,000 יהודים מאוקראינה, רוסיה, מדינות נוספות בברה”מ לשעבר, צרפת, בריטניה, גרמניה, ארגנטינה  וארה”ב, שמימושו מחייב מעבר למדיניות עלייה פרו-אקטיבית ובראש סדר העדיפויות הלאומי.
ב-2023 נמשך (מאז 1995) המומנטום הדמוגרפי היהודי, במיוחד במגזר  החילוני, במקביל לירידה מתונה בשיעור הפריון החרדי.

תנופה דמוגרפית יהודית
*מספר הלידות היהודיות בישראל ב-2022 (137,566) היה גבוה ב-71% ממספר הלידות ב-1995 (80,400), בעוד מספר הלידות הערביות (43,417) היה גבוה ב-19% מלידות 1995 (36,500), כפי שפורסם ב”ירחון פברואר 2023” של הלמ”ס.
*ב-2022 היה מספר הלידות היהודיות (137,566) 76% מסך הלידות (180,983) בישראל בהשוואה ל-69% ב-1995.
*שיעור הפריון היהודי-חילוני גדל מאז 1995.
*נשות ישראל שניות לאיסלנד בהצטרפות לשוק העבודה, ומפגינות התאמה-חיובית נדירה בין שיעור הפריון לבין רמת העיור, חינוך, הכנסה וגיל הנשואין.
*בשנות ה-60′ היה שיעור הפריון הערבי גבוה ב-6 לידות לאישה משיעור הפריון היהודי. ב-2015 נעלם הפער – 3.13 לידות לאישה היהודיה והערביה, כתוצאה מהתמערבות דרמטית של הדמוגרפיה הערבית: שדרוג מעמד האישה, גיל נשואין גבוה יותר (24), השתלבות בחינוך גבוה ובשוק העבודה, ותקופת פריון קצרה יותר (45-25 ולא 55-16) . ב-2021 שיעור הפריון היהודי היה 3.13 לידות לאישה (3.27 כאשר בני הזוג הם ילידי הארץ), לעומת שיעור פריון ערבי של 2.85 ושיעור פריון ערבי-מוסלמי של 3.01 (שיעור הפריון של ערביי יו”ש – 3.02). שיעור הפריון הממוצע ב-OECD הוא 1.61.
*הגידול בשיעור הפריון היהודי נובע מרמה גבוהה-יחסית של אופטימיות, פטריוטיות, זיקה לשורשים, אחריות קהילתית, אווירת-ספר (אתגר ביטחוני), יחס חיובי לגידול ילדים וצמצום היקף ההפלות (34% בהשוואה ל-1990).
*ב-2022 היו 45,271 פטירות יהודיות בישראל בהשוואה ל-31,575 ב-1996; גידול של 43% (כאשר היקף האוכלוסין כמעט הוכפל!) – מאפיין מגמה של אוכלוסייה צעירה יותר. ב-2022 היו 6,314 פטירות ערביות בישראל בהשוואה ל-3,089 ב-1996; גידול של 104% – מאפיין מגמת הזדקנות.
*ב-2022 תוחלת החיים בישראל הייתה 80.5 – גברים ו- 84.6 – נשים.  תוחלת החיים של ערביי ישראל (גברים – 78 ו-נשים – 82) גבוהה מארה”ב (73.2 – גברים, 79.1 – נשים). תוחלת החיים של ערביי יו”ש: גברים – 74, נשים – 78.
*ב-2022 היה מספר הפטירות היהודיות 33% ממספר הלידות היהודיות בהשוואה ל-40% ב-1995 – מאפיין מגמה של אוכלוסייה צעירה יותר. ב-2022 היה מספר הפטירות הערביות 14.5% ממספר הלידות הערביות בהשוואה ל-8% ב-1995 – מאפיין מגמת הזדקנות.
*מאז 1995 מתרחבת התשתית הצעירה של האוכלוסייה היהודית בישראל, המעניקה בסיס להמשך התנופה הדמוגרפית והכלכלית (לפחות) בדור הקרוב.
*התנופה הדמוגרפית היהודית מתוגברת גם על ידי מאזן הגירה חיובי הכולל עלייה שנתית וצמצום של היקף  ה”ירידה”: מתוספת של 14,200 “יורדים” ב-1990 לתוספת של 10,800 ב-2020 (במקביל להכפלת האוכלוסייה מ-1990!), שהיא גבוהה מהממוצע של כ-7,000 תוספת “יורדים” במספר שנים קודמות. יתכן והנתון החריג של 2020 מבטא את השפעת הקורונה על התחבורה האווירית.

התמערבות הדמוגרפיה  הערבית
*התמערבות דרמטית של שיעור הפריון מ-9 לידות לאישה בשנות ה-60′ ל-3.02 ב-2022 לפי “ספר השנה של ה-CIA”. ההתמערבות היא תוצאה של מעבר סוחף מהכפר אל העיר (מ-70% כפריים ב-1967 ל-77% עירוניים ב-2022), בנוסף לעלייה בגיל הנשואין (מגיל 15 ל-24), הרחבת השימוש באמצעי מניעה (70% מהנשים הערביות ביו”ש), העמקת השתלבות הנשים הערביות במערכות החינוך והתעסוקה, קיצור תקופת הפריון (מגיל 16 עד 55 לגיל 25 עד 45), ועוד.
*גיל החציון של ערביי יו”ש הוא 22 לעומת 18 ב-2005.
*מגמת התמערבות הדמוגרפיה מאפיינת את  כל העולם המוסלמי חוץ ממדינות התת-סהרה (“ספר השנה של ה-CIA”): ירדן (דומה ליו”ש) – 2.9 לידות לאישה, איראן – 1.9, סעודיה – 1.9, מרוקו – 2.27, עיראק – 3.17, מצרים – 2.76,  תימן – 2.91, איחוד האמירויות – 1,62, וכו’.
*היקף הפטירות מדווח במספרים נמוכים מהמציאות – כפי שמלמדים מחקרים עוד מתקופת המנדט הבריטי – משיקולים פיננסים  ומדיניים. לדוגמא, מפקד האוכלוסין הפלסטיני של 2007 כלל את ילידי…1845.

ניפוח מלאכותי של נתוני הלמ”ס הפלסטיני
*המנהל האזרחי, בפרט, והממסד הישראלי, בכלל, אינם מבצעים בדיקת-נאותות (ראיית חשבון) של נתוני הלמ”ס הפלסטיני. ולראייה, המנהל האזרחי אינו מדווח את העובדות המתועדות והמשמעותיות להלן:
*500,000 תושבי  חוץ (רובם מיו”ש), השוהים מחוץ לאזור למעלה משנה כלולים במפקד האוכלוסין הפלסטיני, בניגוד לנוהל המקובל העולם, הגורע ממפקד האוכלוסין תושבים השוהים מחוץ למדינת-הבית למעלה משנה. מספרם היה 325,000 במפקד האוכלוסין של 1997 (לפי ראש הלמ”ס הפלסטיני), גדל ל-400,000 ב-2005 (לפי וועדת הבחירות הפלסטינית), ומתרחב מדי יום בגין לידות.
*375,000 ערביי ירושלים הם בעלי ת.ז. ישראלית ונספרים פעמיים – ע”י ישראל וע”י הרשות הפלסטינית. מספרם גדל מדי יום עקב  לידות.
*למעלה מ-150,000 ערביי יו”ש (במיוחד) ועזה נשואים לערביי ישראל, הפכו לתושבי-קבע או לאזרחים, ונספרים פעמיים ע”י ישראל וע”י הרשות  הפלסטינית.
*390,000 ערבים שהיגרו מיו”ש מאז מפקד האוכלוסין של 1997 לא נוכו ממפקד האוכלוסין הפלסטיני, המתעלם ממאזן ההגירה השלילי (היקף היציאות עולה  על הכניסות) של כ-20,000 לשנה בשנים האחרונות.  רוב המהגרים הם צעירים. מאזן הגירה שלילי מאפיין את יו”ש,  לפחות, מאז הסיפוח הירדני של אפריל 1950.  לדוגמא, 15,466 ב-2022, 28,000 ב-2021, 26,357 ב-2019, 15,173 ב-2017 ו-16,393 ב-2015 לפי תיעוד שוטף של “רשות  האוכלוסין וההגירה”.
*32% ניפוח מלאכותי של נתוני-לידה ע”י הרשות הפלסטינית תועדו ב-2006 ע”י דו”ח “הבנק העולמי” (עמ’ 8 סעיף 6), כאשר הרשות הפלסטינית טענה לגידול של 8% במספר הלידות, אך “הבנק העולמי” תיעד צמצום  של 24%.
*העובדות לעיל מתעדות ניפוח מלאכותי של 1.6 מיליון ערבים –  כלומר,  אוכלוסייה  ערבית של 1.4 מיליון ולא 3 מיליון.

השורה התחתונה   
*התנופה הדמוגרפית מהווה רוח גבית לצמיחה ישראלית, אזרחית  וביטחונית, שהיא בסיס הפיכת ישראל לבעלת-ברית אסטרטגית של ארה”ב, והיותה מכפלן-עוצמה ייחודי עבור  ארה”ב.
*ב-1897 היה בשטח המשולב של יו”ש ו”הקו הירוק” מיעוט יהודי של 9%, שהתרחב ל-39% ב-1947 והפך לרוב של 69% ב-2022 (7.5 מיליון יהודים, 2 מיליון ערביי “הקו הירוק” ו-1.4 מיליון ערביי יו”ש), הנהנה מרוח-גבית של  שיעור פריון ומאזן-הגירה.
*בניגוד לתובנה המקובלת, אין “פצצת זמן דמוגרפית ערבית”; יש תנופה דמוגרפית יהודית חסרת-תקדים.

יורם אטינגר הוא דיפלומט ואיש עסקים ישראלי העומד בראש חברת US-Israel Opportunities, המתמחה ביחסי ארצות הברית–ישראל. כיהן בעבר כקונסול וציר בשגרירות ישראל בארצות הברית וכמנהל לשכת העיתונות הממשלתית