בספטמבר 1993 העניק רה”מ רבין רוח גבית לארגון הטרור אש”פ בהניחו שערפאת יתמקד באתגרי ההקמה של הרש”פ ולא בטרור.
מעצבי אוסלו הקריבו את המציאות האלימה המזרח תיכונית על מזבח הכמיהה ל”שלום עכשיו”. הם התעלמו מהכתובת הבוהקת על הקיר שהזהירה מהצפוי:
*הסכם אוסלו חילץ את אש”פ מבירא עמיקתא לאיגרא רמא וסלל את הדרך לגלי טרור חסרי-תקדים, כולל אלפי טילים המשוגרים לריכוזי אוכלוסין.
*ההסכם שידרג את מיקום מפקדות אש”פ מתוניסיה, תימן וסודן הרחוקות, ליו”ש ועזה הנושקות למיקום יעד הטרור: אזרחי ישראל.
*שדרוג המיקום של מפקדות אש”פ – ששינו את שמם ל”רשות הפלסטינית” – הוגדר על ידי צמרת אש”פ כ”סוס טרויאני“, המרחיב את פוטנציאל הטרור באמצעות שליטה ישירה על ערביי יו”ש ועזה, וליבוי ההקצנה של ערביי “הקו הירוק”.

*הסכם אוסלו העניק רוח גבית עזה ל”תורת השלבים” של אש”פ הקובעת – ללא התחשבות בהסכמים בינלאומיים – שכל שטח הנמסר לפלסטינים מהווה מקפצה לסיום “כיבושי 1948” והקמת מדינה פלסטינית מנהר הירדן ועד הים התיכון. עמדה זאת הוצגה על ידי ערפאת בטלוויזיה הירדנית ב-13 לספטמבר, בעיצומו של טקס החתימה על הסכם אוסלו שהתקיים על מדשאת הבית הלבן…
*כצפוי, הסכם אוסלו סלל את הדרך לרשות פלסטינית מושחתת, עריצה וטרוריסטית, המלבה את הטרור באמצעות מערכת חינוך לשנאה (קו יצור של טרוריסטים), הסתה במסגדים, האדרת טרוריסטים ומענקים חודשיים נדיבים למשפחות טרוריסטים. לדברי ערפאת, מטרת הטרור היא להפחיד את האוכלוסייה היהודית כדי להביא ל”ירידה” מסיבית.

תום פרידמן התעלם מהכתובת על הקיר
בספטמבר 1993 כתב העתונאי תום פרידמן שהסכם אוסלו מייצג את “ניצחון התקווה על ההיסטוריה”, והציג את ערפאת כטרוריסט שהפך למדינאי שוחר-שלום. כאשר היה ראש משרד ה”ניו יורק טיימס” בביירות (1988-1984) הוא התייחס לערפאת כלוחם גרילה טפלון, חברה’מן וכוכב רוק. בשנת 2000 הוא כתב “האם ערפאת הוא נלסון מנדלה או [כוכב ה”קאונטרי] ווילי נלסון?”. ב-1988 אחרי שמכוניתו נרגמה באבנים במזרח ירושלים, אמר לחברו: “אם היה לי אקדח הייתי מרסק את פני הממזרים”. לשאלתי (כאשר הייתי מנהל לשכת העיתונות הממשלתית) מדוע לא דיווח לקוראיו על החוויה, הוא השיב שלא חשב שהייתה ראויה לפרסום…
בניגוד לפרידמן, מנהיגי ערב מודעים להתנהלות הפלסטינית הבין-ערבית פורעת החוק, שהפכה אותם לאב-טיפוס לחתרנות, טרור, כפיות-תודה ובוגדנות, ולכן הם מגבילים את תמיכתם להקמת מדינה פלסטינית למלל ומחוות סמליות ונמנעים ממעש מהותי.

שמעון פרס זלזל בכתובת על הקיר
שמעון פרס היה האדריכל המוביל של הסכם אוסלו ופרסם – חודש אחרי החתימה על ההסכם – ספר (“המזרח התיכון החדש“) המציג את הנחות היסוד שהובילו להסכם. הספר מהווה תכנית-אב לניצחון מציאות אלטרנטיבית, נוחה ומעודדת על המציאות המורכבת, הרצחנית והמתסכלת במזרח התיכון, שאין בו דו-קיום בשלום בין-אסלאמי מאז הופעת האסלאם במאה ה-7.

לדוגמא:
“הסדר העולמי החדש אינו מוביל למלחמות (80)…
“עלינו להקים מזרח תיכון חדש, ובמסגרתו השלום יהיה מרכיב ביטחון עיקרי (עמ’ 84)… עלינו להתמקד במזרח התיכון החדש ובמהות החדשה של הביטחון, ולהימנע מהתמקדות בניצחונות ומלחמות העבר שחלפו מהעולם ללא-שוב (עמ’ 85)…
“מלחמה היא ‘סוס טרויאני’ שעבר מהעולם (עמ’ 51)… בהתחשב בנסיבות, כל מלחמה שתפרוץ תהייה לשווא (עמ’ 52)… אנו ממשיכים להתכונן ללחימה, אך לא עושים זאת כדי לפתוח במלחמה, אלא כדי להדוף מתקפות ולהגן על השלום עמ’ 69)…
“אחרי מאות שנים של עוינות אלימה, המזרח התיכון חייב להכיר במשמעות המהפכנית של השלום (עמ’ 77)…
“העומק האסטרטגי מאבד מחשיבותו, אך הדו-קיום בשלום מכה שורשים… עלינו לקיים הערכה-מחודשת של תפישת המלחמה כחלק ממערכת היחסים הבינלאומית (עמ’ 78)…
“המשמעות של ‘גבולות רכים’ היא שאין צורך להציב צבא לידם (עמ’ 174)… עלינו לשאוף לפחות נשק ויותר אמונה [בשלום]. ‘גבולות רכים’ מקילים על השגת השלום ויסיעו לעמוד בפני תקופות סוערות (עמ’ 174)…”

תובנות מהסכם אוסלו
*הסכם אוסלו גובש בראייה מערבית המקריבה את מציאות המזרח התיכון על מזבח הרהורי-לב הנובעים מכמיהה לשלום, אך מחריפים טרור ומלחמה.
*ההנחה ששליטת ישראל ברכסי יו”ש תפעיל פצצת-זמן דמוגרפית ערבית, מתעלמת מהמציאות הדמוגרפית, המתעדת התמערבות דרמטית של הדמוגרפיה הערבית (בכל העולם הערבי) ותנופה דמוגרפית יהודית (במיוחד במגזר החילוני).
*תפישת העולם של אוסלו – החיה ובועטת גם היום – מקילה ראש בהתנהלות הפלסטינית פורעת-החוק במישור הבין-ערבי, ומתמקדת בהערכות ספקולטיביות על התנהלות פלסטינית בעתיד. תפישת עולם זאת מתעלמת מהעובדה שגופים פורעי-חוק נוטים לגדוע את היד המזינה אותם.
*תפישת העולם של אוסלו מתעלמת מהעובדה שקידום החזון הפלסטיני לחיסול הישות הציונית “הכופרת” – המתועד במערכת החינוך לשנאה, אמנות פת”ח ואש”פ ו”תורת השלבים” – עולה בחשיבותו על מחוות פיננסיות ודיפלומטיות מרחיקות לכת המוענקות לפלסטינים (כפי שמבהירה המציאות אחרי הסכמי אוסלו, חברון, וועידת “וואיי” וה”היתנתקות”).
*ב-2023 ממשיכה מחלקת המדינה בארה”ב לדבוק בתפישת העולם של הסכם אוסלו, תוך התעלמות מההשלכות השליליות של מדינה פלסטינית על אינטרס ארה”ב: הפלת המשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי; הפיכת ירדן לזירת טרור אסלאמי אנטי-אמריקאי; גלישה הרסנית של הטרור מירדן לחצי האי ערב ואיום מיידי על משטרי מפיקות הנפט הערביות הפרו-אמריקאיות; הענקת בוננזה אסטרטגית לאיראן, סין ורוסיה ומכה לכלכלת וביטחון ארה”ב.
*הסנטור הדמוקרטי דניאל אינוייה שהיה יו”ר וועדת ההקצבות וועדת המודיעין, והמחוקק האמריקאי שתרם יותר מכל מחוקק להעמקת שתוף הפעולה עם ישראל, אמר ביום החתימה על הסכם אוסלו: “אני חושש שההסכם עלול להפוך למסע הלוויה של ישראל.”
*הסנטור אינוייה גם הבין שמימוש החזון הפלסטיני מותנה בחיסול ישראל, בניגוד למנהיגי מדינות ערב שמימוש חזונם אינו מחייב את חיסול ישראל, ולעתים אף מקודם על ידי שתוף פעולה עם ישראל (כפי שמבהירים “הסכמי אברהם” והקשר המתרחב עם סעודיה).

____

יורם אטינגר הוא דיפלומט ואיש עסקים ישראלי העומד בראש חברת US-Israel Opportunities, המתמחה ביחסי ארצות הברית–ישראל. כיהן בעבר כקונסול וציר בשגרירות ישראל בארצות הברית וכמנהל לשכת העיתונות הממשלתית