שני הפסוקים הראשונים בפרק י מתמצתים באופן לקוני טרגדיה גדולה: שני בניו של אהרן, נדב ואביהוא השתמשו באש זרה, והיא שרפה אותם למוות. טרגדיה תמציתית זו העסיקה ומעסיקה פרשנים רבים. יש ביניהם הטוענים כי נדב ואביהוא השתמשו באש הזרה כדי להציל את כבוד אביהם, שלא הצליח בעצמו להעלות אש שהייתה אמורה לסמל את התגלות האל, כחלק מתהליך הסמכת הכוהן הגדול.
לפי פרשנות זו, נדב ואביהוא פעלו על דעת עצמם ושילמו מחיר כבד בניסיון להגן על כבוד אביהם. פרשנות זו לוקחת אותנו אלפי שנים קדימה וממקמת אותנו בפריז, 1938. ב-7 בנובמבר באותה שנה, הגיע הנער המהגר הרשל גרינשפן לשגרירות גרמניה בפריז כשבכיסו אקדח. הוא ירה בפקיד דיפלומטי גרמני בשם ארנסט פום ראט וכשנשאל על המניע לפעולה אמר: “יריתי באדם במשרדו. אני לא מתחרט על כך. עשיתי זאת כדי לנקום על אומללותם של הוריי בגרמניה”.
משפחתו של גרינשפן הייתה אחת המשפחות היהודיות-פולניות שהיגרו מפולין לגרמניה, אך גורשו ממנה בהחלטת השלטון הנאצי בשנת 1938. הגירוש היה אלים ומשפיל, גם מצד הגרמנים וגם מצד הממשלה הפולנית שסירבה לקלוט חזרה את המשפחות היהודיות. כך נותרו כ-12,000 יהודים בגבול בין גרמניה לפולין מחוסרי כול. אחותו של הרשל גרינשפן כתבה לאחיה ששהה באותה עת בפריז וסיפרה לו על מר גורלם. הרשל החליט, כאמור, לעשות מעשה ופגע בפום ראט כנקמה.
שלא כאהרן, הוריו של גרינשפן לא חזו במות בנם וגם לא קיבלו פרטים מדויקים עליו. ידוע כי גרינשפן נעצר והועבר בין מתקני כליאה שונים וידוע כי היה אמור להיערך לו משפט ראווה. עם זה, אין ידיעות ברורות על נסיבות מותו המדויקות.
תמר כץ חברה בצוות היסטוריה במטח.
___
באדיבות אתר 929 תנך ביחד www.929.org.il
פרסם תגובה