אובדן צלם אנוש איננו תופעה חדשה אצל הפלשתינאים; הם אבדו אותו באין סוף של התקפות טרור חסר עכבות אנושיות שביצעו כנגד אזרחים יהודים שהבולטים בהם היו מעשי הזוועה שביצעו ביהודי ירושלים, חברון, יפו, צפת וטבריה במאורעות תרפ”א ותרפ”ט, בנערי ה-ל”ה ב-תש”ח, בפיצוץ אוטובוסים מלאי נוסעים באינתיפאדה השנייה ובזוועה שחמאס ביצע בליל סדר תשס”ב בנתניה.
הכחדתם התנ”כית של מחבלי חמאס והנהגתם חיונית משום שבהפיכת עצמם, ילדיהם ואזרחי רצועת עזה לפצצות אדם ולמגינים אנושיים, הם אבדו בנוסף לצלם האדם גם את צלם הקיום וההורות הטבוע בכל יצור חי ודרדרו את הרוע האנושי לשפל נמוך יותר מזה של הנאצים.
הנאצים לא הפכו את ילדיהם ובני משפחותיהם לפצצות אדם ולמגינים אנושיים וגם לא הדור שנענש במבול ובחורבן סדום ועמורה – סמלי הרשע האנושי בתרבות המערבית.
בזוועה הזו חמאס הפך את עקרונות המלחמה וחוקיה שמותאמים לבעלי אינסטינקט קיומי, לבלתי רלוונטיים ולכן המלחמה נהפכה מממלכת אי הוודאות, לכאוס שמתחולל כעת ברפיח.
הכחדת חמאס ברפיח שמרוכזים בה למעלה ממיליון אזרחי הרצועה המשמשים לחמאס מגינים אנושיים, מעמידה את ישראל בפני דילמה מוסרית שעיקרה הוא חיי מי קודמים: חיי המגינים האנושיים, או חיי לוחמי צה”ל ואזרחי ישראל.
לדילמה הזו יש ביהדות שהביאה לעולם את ערך קדושת החיים שממנו (לפני כל ערך אחר) נגזרו חוקי המלחמה, פתרון מוסרי חד משמעי: בשאלה חייך וחייו? – חייך שלך קודמים לחיי רעך, שלא לדבר על חיי אויבך הקם להורגך;
כשאויבך איבד צלם אנוש וצלם יצור חי והחזיר לעולם את התרבות המקדשת את המוות, שהיהדות החליפה אותה בתרבות שמקדשת את החיים, הכחדתו היא חובה מוסרית.
על יסוד הפסיקה המוסרית הזו, במטרה לחסוך חיי 750 אלף חיילים אמריקנים, הנשיא טרומן קיבל את החלטותיו הכבדות ב-1945.
על יסוד הפסיקה הזו על הנשיא ביידן לקבל עכשיו החלטה – פשוטה לאין שיעור מזו שקיבל טרומן, בנוגע להמשך הלחימה ברפיח.
כדי לאפשר את השלמת הכחדת חמאס, בלי צורך להכריע בשאלה חיי מי קודמים – חיי אזרחי הרצועה, או חיי אזרחי ולוחמי ישראל, על הנשיא לדרוש ממצרים, מדינה שתלויה בארה”ב ומי שמלאה תפקיד פעיל בבניית המפלצת החמאסית, להקים בצד המצרי של רפיח, ראש גשר הומניטרי לקליטת אזרחי הרצועה.
גם אחרי הכחדת חמאס, כדי לאפשר לאזרחי הנגב הצפוני וישראל לחיות בביטחון, צה”ל לא יוכל לעזוב את הרצועה ולמוסרה לשליטת גורם אחר, לפני הפיכתה על פניה, כדי לחשוף את כל מנהרותיה והטמון בהם.
זו פעילות שתחייב לחשוף שטחים בנויים ברצועה ובגלל שמוערך שתימשך כשנתיים לפחות, הקמת ראש הגשר ההומניטרי מחוץ לרצועה, עד הכשרתה למגורי אדם, חיונית, גם בלי קשר לאתגר המוסרי ברפיח.

—

ד”ר חנן שי הוא אלוף – משנה במילואים ומומחה בחשיבה ותכנון אסטרטגי צבאי ומדיני, פיתוח מנהיגות, וקבלת החלטות ועבודת מטה.