הקבוצה הראשונה כוללת את אנשי המילואים ובהם הטייסים, לוחמי היחידות המיוחדות, אנשי 8200 ויחידות המודיעין האחרות, לוחמי שלדג, רופאות ורופאים ויסלחו לי אלה ששכחתי. כולם מתנדבים (אמיר אשל, כנס הרצליה ינואר 2023) כי הדבר הקל ביותר בישראל של היום הוא להשתחרר (חוקית) משירות מילואים, שכן רק 1% מהחייבים בכך עושה מילואים.
הם מתלבטים בשאלה האם ומתי להפעיל את המהלך של הימנעות מלהתייצב לשרות או במילים אחרות להפסיק את התנדבותם. לגבי השאלה “האם” כנראה שהספיקות הולכות ונעלמות. נותרה השאלה “מתי”. עכשיו, או כשהחקיקה תושלם או כשימונה סוסו של קליגולה (או של שר מכהן בפועל…) להיות שר בממשלה? (כן, זה יהיה אפשרי על פי החקיקה המוצעת ולא נתון לביקורת כלשהי).
לקבוצה השנייה יש מנהיג קוראים לו הרצי הלוי. הוא הרמטכ”ל. “סגנו” לענין קבוצה זו (ולא בפועל) הוא האלוף תומר בר, מפקד חיל האוויר. את שר הביטחון אני לא כולל בהנהגה. נדמה לי שהוא החליט – הוא בעד החקיקה גם אם זה נגד הצבא. אחרת הבייס לא יסלח לו. אלו עומדים בראשה של המערכת הקרויה צבא הגנה לישראל.
יש הטוענים כי הצבא איננו מדבר ברורות (קלמן ליבסקינד, מעריב 14.7.23) וטוענים שזו טעות. אני חושב שזו התלבטות אמיתית כי הרי ההנהגה הצבאית יודעת בברור שני דברים. האחד – כי לאנשים האלה כרגע אין תחליף (בודאי לא במיליציות החרדיות שעל פי הגדרת המצב המשפטי החל מ-1 ביולי 2023 שמשמעותו שכל אלה שלא מתייצבים בלשכת הגיוס הם בגדר עריקים). השני – כי ככל שינקטו במהלכים קשים ומתלהמים, כדי להרגיע את ההתנהלות הברברית של שרי הממשלה והעומד בראשה אל מול המתנדבים האלה כן תגדל הסכנה שהאיומים ימומשו. כך ניתן להבין את ההתבטאויות של הרמטכ”ל ואת השיחות שניהל מפקד חיל האוויר עם הטייסים.
אנחנו מצויים בשלב ההתלבטות. לפני צומת T ובשלב הזה חושבים, מתלבטים ושוקלים וטוב שכך. שלב השיחות מלב אל לב טרם מיצה את עצמו. על הלוי ובר לזכור – בקרוב הם יגיעו לצומת T ויצטרכו להכריע והיו כבר מפקדים בכירים שניצבו בצומת הזו והכריעו.
הקבוצה השלישית היא קבוצת הרופאים. למען הגילוי הנאות הבת שלי משתייכת לקבוצה הזו. לפני מספר ימים בצעה הממונה עליה, פרופ’ עדית מטות, טקס קריעה. הם אינם יכולים לצאת להפגין בכל עת כי הם בחדרי הניתוח והטיפולים. הם לא מרשים לעצמם לעשות זאת אפילו לא כדי לשפר את תנאי עבודתם (משמרת של 26 שעות ושכר משפיל) ולעזוב את בתי החולים. הם מתלבטים כי בנוסף לכל החובות האחרות חלה עליהם גם שבועת היפוקרטס.
בקיץ 1970 נכתב מכתב השמיניסטים. תלמידי בית הספר היוקרתי בירושלים. הם איימו לא לשרת. אחר ש”חטפו” מהחברה הישראלית ומגולדה מאיר תקנו את עצמם והודיעו שישרתו. זו הייתה מחאה שזעזעה את המדינה. כנראה שלא הספיקה כי מלחמת יום הכיפורים טפחה על פנינו.
האם אנחנו זקוקים למלחמה כבדת ימים וכבדת דמים כדי שנתעשת.
בינתיים נתלבט.
ואחרי שנכתבו הדברים הערת שוליים: אינני נוהג להתייחס לאמירות היוצאות מפיו של ראש הממשלה אבל כשאמר שאפשר להסתדר בלי טייסות אבל אי אפשר בלי ממשלה נזכרתי שהוא הוכיח לנו שאפשר גם אפשר בלי ממשלה – ב – 3 ביולי 2023 יצא כוחות הביטחון למבצע “מגן וחץ”. מבצע שבסופו גם נפל לוחם. המבצע נערך בלי ממשלה. בניגוד לחוק המבצע לא הובא לאישור הממשלה ולא לאישור הקבינט ועד כה לא נדון (לפי מיטב ידיעתי) בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. אז אפשר בהחלט בלי ממשלה אבל גם במבצע הזה אי אפשר היה בלי אנשי המילואים המתנדבים…
____
מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.
לאתר של מוטי גלוסקה לחצו כאן
פרסם תגובה