אסון ה-7 באוקטובר ומלחמת תשפ”ד, שגולשת לתשפ”ה, הם תוצאה ישירה של שני המחדלים האלה.
ממצאיה של וועדת דן שומרון היו מבהילים, כהגדרתו של העיתונאי אלכס פישמן, שפרסם את עיקרי הדו”ח בידיעות אחרונות זמן קצר אחרי הגשתו.
הממצא המבהיל ביותר שהוועדה נתקלה בו היה הסבת דוקטרינת הלחימה ברמה האסטרטגית והמערכתית, אך לא ברמה הטקטית;
ברמת הקרב הטקטי, הלחימה נשארה לאור עקרונות וכללי לחימת ההכרעה הקלאוזביצ’ית – מולטקאית המקורית התקנית של צה”ל; מנגד, תכנון המלחמה והמערכה וניהולן ברמה האסטרטגית והאופרטיבית הותאמו לדוקטרינת ההרתעה; בהחלטה הזו של הראש – הפיקוד העליון של צה”ל, הוא ניתק עצמו מהגוף – עוצבותיו.
ניתוקם בצה”ל של הראש מהגוף, מזכיר הפרדה של הראש מהגוף שנעשתה בפוליטיקה הישראלית: הניסיון של בחירות נפרדות לראש הממשלה ולממשלה, המצאה שהולידה ממשלת שיתוק, בגלל הלעומתנות הפוליטית שנוצרה בממשלה, בין חבריה לעומד בראשה.
יוזמי המהפכה הדוקטרינרית בצה”ל נימקו את הצורך בהכנת תורה לרמת המערכה בטענה שלצה”ל אין תורה לרמה הזו, טענה שהייתה חסרת שחר לחלוטין מבחינה עובדתית ועיונית.
עובדתית, המערכות שצה”ל ניהל מסיום ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות (יוני 48) ועד מבצע של”ג (1982) ואפילו מבצע חומת מגן (2002) היו ככלל מופת לתכנון תחבולני הכרעתי ולסיומן של המערכות בניצחון צבאי מובהק בלתי ניתן לערעור.
מערכות כמבצע יצחק – כיבוש ג’נין (יוני 48), מבצע ברוש – סילוק ראש הגשר הסורי (יולי 48) ושל”ג נכשלו או השתבשו, בגלל ליקויים ותקלות ביישום תוכניות מבצעיות שהיו סבירות עד מבריקות;
עיונית, דוקטרינת הלחימה של צה”ל היא דוקטרינה שבהשפעת מערכות ההכרעה הגאוניות של נפוליאון, קלאוזביץ עיצב אותה עבור מצביאי רמת המלחמה והמערכה ולא עבור מפקדי הקרב הטקטי.
איכותם הגבוהה של חניכי קורסי המפקדים של ההגנה ובהמשך של צה”ל, אפשרה להתאים את דוקטרינת הלחימה התחבולנית-הכרעתית של הרמה המערכתית, ללחימה ברמה הטקטית; זאת, במטרה לנהל לחימה תחבולנית הכרעתית בכל הרמות, ע”י מפקדים שהוכשרו, כבצבא הרייכסוור הגרמני, לאור התפיסה שבחשיבתו המקצועית, כל מ”כ הוא גנראל.
מחקרם של סיבוני ומיכאל דווקא נוטע תקווה: איכותו של הדרג הטקטי בסדיר ובמילואים הוכחה בשנה האחרונה, כסבירה עד טובה מאד – גבוהה בהרבה, מאיכותו וגם מכמותו במלחמות קודמות.
לעומת הזמן הרב הדרוש לשיקומו של דרג טקטי בלתי כשיר למלחמה, שיקומו של הפיקוד העליון של צה”ל יכול להתבצע בזמן קצר לפי נוסחה פשוטה: החלפת הפיקוד הבכיר חסר הידע לתכנן ולנהל מלחמה תחבולנית הכרעתית (למעט מי שיודע ויכול לתכננה ולנהלה) במפקדים בכירים מצטיינים מדרג השדה והדבקה של הראש המשוקם לגוף.
הכשרת המפקדים ב’גוף’, חיוני להזכיר, עברה בעשורים האחרונים מהפכה של ממש: שיעור גבוה של מפקדים בשרות קבע, בדרגי הפלוגה, הגדוד והחטיבה הם בוגרי המלט”ק – אקדמיה ללימודים צבאיים אקדמיים בתוך צה”ל ושיעור גבוה של מקביליהם בצבא המילואים, הם מוסמכי פרויקט תנופה: תואר שני אוניברסיטאי בלימודי צבא וביטחון.
בגלל הכשרתם המקצועית, מפקדי השדה מודעים היטב לעובדה שמבצע חרבות ברזל לא תוכנן כמערכה תחבולנית הכרעתית שיועדה לפרק את מערכת הלחימה של חמאס לגורמיה בפתיחת המערכה ולסלול בכך את הדרך להשמדתם השיטתית, המהירה ככל האפשר;
את מחיר ניהולו של המבצע כמקבץ של קרבות אקראיים טלואים, בניגוד מוחלט לעקרון מלחמה ‘רציפות והמשכיות’, משלמים מפקדי השדה ולוחמיהם, בעיקר במילואים; אובדן אמונם בפיקוד העליון, ככל שהוא מצער ומדאיג, איננו מפתיע ואפילו מעודד.
מאחר והנחיותיו של רא”ל שומרון לתקן את העיוות הנורא שנוצר בצה”ל בתהליך הכשרתי סדור, לא ייושמו ב-2007, אין מנוס מתיקון בזק של העיוות לפי הנוסחה “החלף – הדבק”, שחיוני ליישמה מיד.

סיבוני, מיכאל: סדק המתרחב – משבר האמון של אנשי המילואים בפיקוד העליון של הצבא

https://www.misgavins.org/siboni-michael-poll-distrust-in-military-leadership

______________

ד”ר חנן שי הוא אלוף – משנה במילואים ומומחה בחשיבה ותכנון אסטרטגי צבאי ומדיני, פיתוח מנהיגות, וקבלת החלטות ועבודת מטה.