11-05-2023 | עדי רומם

יש דברים ששופט בשר ודם לא יכול לשפוט, כל מה שטמון בלב, במחשבה, בכוונה

מאת: מתיה קם

האזהרה “ויראת מאלוקיך” מופיעה רק חמש פעמים בתורה, כולן – בספר ויקרא (פרקים יט, כה), במצוות שבין אדם לחברו, ליתר דיוק: בציוויים הנוגעים לחלשים ולחסרי הישע בחברה: חירש, עיוור (במשמעות הרחבה של המושג), זקן, עני, עֶבֶד.

מדוע רק חמש פעמים – ומדוע דווקא באותם ציוויים – מרביתם איסורים – שבין אדם לחברו? חז”ל זיהו את המשותף לציוויים אלה: “כל דבר שהוא מסור ללב” (מדרש ספרא), היינו: שאין שופט בשר ודם יכול לשפוט ולהכריע אם הדבר נעשה “לטובה או לרעה”, כגון – הטעיית הזולת, הונאה בדיבור, זלזול והתעלמות. העושה יכול להיתמם ולומר “לטובה התכוונתי”, והזדון נותר חבוי בקפלי הלב. לפיכך הזהירה התורה “‘ויראת מאלוקיך’ – היודע את מחשבותיך” ושופט עליהן (רש”י).

התורה מזהירה “כל בעל כוח”, “שלא יענה את חלושי הכוח”, ויימנע מכל מה “שעושה הגיבור לחלש, והעשיר – לשכיר” וגם “השומע לחרש, והרואה – לעיוור”. וזאת לא “מפני הרואים – אלא מפני יראת אלוקיך” הבוחן כליות ולב, ו”עיניו משוטטות בכל הארץ” (ר”י אברבנאל).

ובמבט רחב ועקרוני: “במצווה אלוהים קורא אל האדם כשם שבתפילה האדם קורא אל אלוהים”. כשם שהלב הוא “הנושא תפילה” כך חייב הלב “להיות קשוב לדבר החובה ולהיענות לו”. “הערך הפנימי של כל המעשים שאנו עושים הוא בכוונה. בטוהר הרצון ובכנות הרצון”. וכוונות הלב היא “המעמידה את האדם נוכח אלוהים” (ליאו בק, מהות היהדות; תודה למשה שפרבר).

מתיה קם עוסקת בתנ”ך ובתרבות ישראל

באדיבות אתר 929 תנך ביחד www.929.org.il