מדברי הנביא גם ברורה הסיבה לאסון הנורא: ‘וְלֹא-אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ ועקב כך, וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ, וֶעֱזוּז מִלְחָמָה; וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע, וַתִּבְעַר-בּוֹ וְלֹא-יָשִׂים עַל-לֵב’.
כמדינה יהודית, הדמוקרטיה הישראלית, כקבוע במגילת העצמאות ובחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, היא דמוקרטיה ליברלית עברית, שערכיה, שיש להם תוקף של חוקה, הם ערכי מוסר הנביאים.
בעשורים האחרונים ישראל מצאה עצמה לחוצה בין מלתעותיהן של שתי אידיאולוגיות קיצוניות שגרמו לה לזנוח את ערכיה הקבועים בחוק: ג’יהד חמאסי מצד אחד, וג’יהד ליברלי מערבי מצד שני. המשותף לשתיהן היא חשיבה סובייקטיבית ופריקת עול של מוסר חובות שנועד להגביל את האדם: בעל החיים המסוכן ביותר, משום שבניגוד לבעלי חיים אחרים, הוא נברא ללא רסנים מתוכנתים מולדים להגבלת רצייתו, יצריו ויצירתיותו. מנגד, הוא נברא עם מצפון ויכולת אוטונומית לשפוט ולרסן את התנהגותו לאור מוסר וחוק שנגזר ממנו.
חשיבה סובייקטיבית ימי-ביניימית ופריקת עול מוסרית (‘אלוהים מת’ ועימו המוסר הקתולי) הולידו באירופה את הקומוניזם והנאציזם ובתום השואה, את הפתרון השגוי למניעת התרחשותן של קטסטרופות דומות בעתיד: הצפתו של האדם בזכויות, בלי לציידו במוסר חובות סדור, חליפי, לנוצרי שנזרק.
בגלל חשיבה ליברלית סובייקטיבית, שלא הוחלפה באובייקטיבית, כבמדע ובגלל זכויות אדם שלא גובו במוסר סדור של חובות אדם, אירופה ולדאבון לב, גם הדמוקרטיות האנגלוסקסיות, נהפכו במאה זו ליצרניות של רעיונות אוטופיים שמחוללים קטסטרופות, חדשות לבקרים.
אוקראינה וישראל הן קורבנותיו האחרונים של רעיון העוועים הליברטיאני על ‘קץ ההיסטוריה’. את נאט”ו הוא הפך לנמר חסר שיניים; לישראל הוא גרם להגדיר לעצמה, בניגוד לערכיה המדינתיים הכתובים בחוק – ו’ְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ’, כדבר הנביא, מטרת מלחמה סהרורית מהחלומות: “מטרת המלחמה אינה להביס את הצבא היריב אלא להפעיל עליו “מנופים” [תודעתיים], יש להיערך לאפשרות שמלחמה כזו תארך יותר ממלחמה כוללת [?!]”.
לשבחם של מפקדי צה”ל ולוחמיו ייאמר, שמצטייר, שכמו בכל קרב, לקח הכשלון הנורא של הגנת יישובי עוטף עזה נלמד מהר. הבעיה היא, ששכר הלימוד בבית הספר של המלחמה הוא כבד מנשוא.
כמו צה”ל, גם הדרג המדיני חייב להתאושש מיד, לנתק מעליו עול ייעוץ משפטי שמנותק מערכי המדינה הקבועים במגילתה ובחוקיה ולנהל את המלחמה, בהסתמך על ייעוץ מוסרי צמוד, אך ורק לאורם.
ערך מכונן במוסר הנביאים המדינתי, הוא הערך ‘קדושת החיים’. מהערך הזה ומערך מוסרי מכונן נוסף בעל תוקף של חוקה, ‘ואהבת לרעך כמוך’ – אך לא יותר מאשר את עצמך, נגזרה עוד לפני 2000 שנה הפסיקה ההומנית המוסרית המכוננת ‘חייך וחייו – חייך קודמים’.
בכפיפות לשני ערכים מכוננים נוספים, הערך אמת אובייקטיבית, שהליברליזם המערבי החליפו באמת סימולקרית (סמלית) והערך צדק, שהליברליזם המערבי (האירופי) החליפו בשוויוניות, ישראל יכולה לעשות בשלב זה של המלחמה שנכפתה עליה, מעט מאד למניעת פגיעה באזרחי עזה; חמלה נטולת שיקול מוסרי, תביאה לנהוג באכזריות כלפי אזרחיה ולוחמיה ותהווה ניצחון של תרבות שמקדשת את המוות, על התרבות שהביאה לעולם בעקדת יצחק, את בשורת קדושת החיים.
אזרחי עזה, כאזרחי ישראל, הם קורבנותיו של חמאס, שספק אם נברא בצלם אלוהים ושל תקלה חמורה במהפכת הנאורות האירופית; זעקות התינוקות השחוטים, הערופים, השרופים והאנוסים בכפר עזה ושאר הישובים, הן זעקות לנאורות המערבית לתקנה כבר, לעזאזל…
הראשון שהבין שישראל נקלעה למלחמה בין בני תרבות – אור, לבין מי שעשו exit מהתרבות – חושך, היה הנשיא ביידן.
כשהנשיא ביידן אמר אתמול שישראל מאירה את העולם, הוא ציווה גם על מזכיר האו”ם לשוב ולבסס את הסדר העולמי על ערכי הארגון שנקבעו ע”י מייסדיו – ערכי מוסר הנביאים, שהעליון בהם – השלום הוטבע בקיר בנין העצרת.
מזכיר האו”ם יכול להיות סמוך ובטוח שישראל נוהגת באזרחי עזה כנדרש ממנה על פי ערכיה – ערכי מייסדי האו”ם ומקימיו. את מאמציו עליו להפנות כעת להדהוד הקריאה הישראלית לאזרחי הרצועה כולה (כדי לא לפגוע בכושר התמרון של צה”ל) להתפנות מהר ככל האפשר לכוון מצרים ושם ברפיח המצרית, לגייס את העולם, להיערך מיד לקליטתם.