אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וָעֵד,
וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה,
וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת,
וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת,
וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא, וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ.
וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע.
בכל שנה, ביום הכיפורים, כשאופפת אותנו אווירת קדושה, מהדהד קולו של החזן, בעודו עומד על הבמה, במרכז בית הכנסת, מולו פתוח ארון הקודש, והוא שר את הפיוט "וּנְתַנֶּה תֹּקֶף", אחד הפיוטים החשובים והמרגשים בתפילות ראש השנה ויום כיפור.
באותם רגעים אני מרגיש שדווקא בפיוט שמדבר על אפסיות האדם אל מול נצחיות האל וגדולתו, ניתן למצוא את כוחה של האמונה, זו שמחברת בין כולנו, דתיים, חילוניים, אשכנזים וספרדים, מאמינים יותר ומאמינים פחות.
אז מגיע הרגע בו קולו של החזן נשבר ונחלש, והוא אומר בשקט שצועק לשמיים "וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה יִשָּׁמַע"
לא פעם מצאתי עצמי מהרהר, מה מסמלת הדממה? וכיצד ניתן לשמוע את קולה?
עבורי מילת המפתח היא הקשבה!
אם אנחנו רוצים שאלוקים יקשיב לתפילתנו, ישמע את הפחדים והמצוקות שלנו, אנו חייבים קודם כל ללמוד להקשיב לפחדים ולמצוקות של אחרים, של העולם שבו אנו חיים.
אין מילים שיכולות לתאר טוב יותר את המילה הקשבה מאשר קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה יִשָּׁמַע.
אם נדע להקשיב למצוקות של האחר, אם נשמע את כאבו, נבין שהחיים הם האנשים שאנו פוגשים בדרך ומה שאנחנו יוצרים יחד איתם.
ואז, אולי הדבר החשוב ביותר שנלמד מההקשבה זה שכולנו מאוד דומים בשוני שלנו.
השנה יותר מכל שנה אחרת, בזמן שקול השופר יפלח את חלל האוויר, בואו יחד נעצור לרגע ונקשיב.
בין אם אתם מאמינים יותר ובין אם פחות, אני בטוח שביום הכיפורים הזה כולנו נישא תפילה ונבקש "וּבְסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל-עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם"
גמר חתימה טובה
פרסם תגובה