26-01-2023 | עדי רומם

על ההתחלה מכות?

אני חייב להודות שיש לי בעיה עם הפעילות הדיפלומטית של משה, אהרן ושולחם כפי שהיא מתוארת כאן.

ראשית, הנחת המוצא היא כוחנית. האפשרות לשכנע את פרעה בדרכי נועם נדחית כמעט אפריורי (בפסוקים השלישי והרביעי). הגישה מלכתחילה היא – זה לא ילך בטוב ולכן נדאג שזה ילך בכוח.

שנית, האמצעים הננקטים, כמו הפיכת מי היאור לדם וכתוצאה מכך הרג הדגה, אינם מתיישבים עם מה שאנחנו מכירים כדיפלומטיה של פיתוח ושל סיוע למדינות ועמים הזקוקים לכך כדי לשפר את תנאי חייהם ולהתמודד עם אתגרים כמו רעב, איכות מים ירודה ומדבור.

שלישית, להצגת ה’קייס’ הצודק שלהם ושל עמם צמד האחים השליחים אינו מציג נימוקים רציונליים/עובדתיים אלא כל מיני מעשי קסמים סטייל אורי גלר. ניתן לציין לקולא שזה מה שפרעה דרש מהם. נסיבות מקילות מהווה גם הניסיון ארוך השנים שלי בדיפלומטיה. לצערי למדתי שפעמים רבות לעובדות ולרציונל אין משקל רב בקביעת עמדות ודעות.

אין לטעות: לעתים גם בדיפלומטיה יש מקום להפגנות כוח, הרמות קול ודפיקה הגונה על השולחן. עם זאת, זה לא מתכון מומלץ ל-‘Plan A’.

ייתכן שאחרי ככלות הכול לא מתוארת כאן משימה דיפלומטית אמתית אלא שליחות מצוות אנשים מלומדה, לפרוטוקול (אצלנו קוראים לזה to go through the motions) רק כדי לפנות בהמשך את הבמה להפגנת היכולות של הגדול מכולם. במקרה כזה ההסתייגויות המקצועיות שלי בטלות.

רפי שוץ הוא שגריר ישראל בנורווגיה