אני רוצה להציע קריאה קצת שונה:
יוסף שומע מאחיו מידע ששורף את נשמתו- שאביו, יעקב לא יוכל להמשיך לחיות אם הבן האהוב שלו בנימין לא יחזור “לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת.” כלומר אם הבן האהוב עליו כל כך לא יחזור הוא בטח ימות.
ואז הוא מתפלא: בהינתן שפעם אני הייתי הבן האהוב, בבת-עינו של אבי ואני לא חזרתי, “הַעוֹד אָבִי חָי”?????????
איך?? איך הוא חי בלעדי?? הלב נשבר.
יוסף מבין שכנראה יעקוב מעדיף את בנימין גם על פניו. כעת הוא אולי שר גדול בממלכת מצרים, אך את התפקיד שהוא תמיד רצה- “הבן המועדף”..הוא איבד.
ומיד אחר כך פורץ בבכי גדול. שלא יפסק עד סוף הפרק.
ומה אני למה משאלה כואבת זו? מה אני לוקחת לחיי?
ליוסף היה הכל. כסף, מעמד, נשים…הכל! אך הדבר שהוא רצה באמת זה להיות אהוב. זה היה מבחינתו יותר מכל כסף כבוד או מעמד. את זה הוא ידע שלא יוכל לרכוש בכבוד או בכסף. הדברים החשובים בחיים שלנו הם “המתנות הקטנות” אלו שלא עולות אגורה. ואם אלו הדברים הכי נחשקים והכי חשובים, בהם עלינו להשקיע את זמננו ומאמצינו. פחות שעה בעבודה ויותר שעות עם המשפחה האהובה, פחות מרוץ אחר כבוד וכסף ויותר זמן איכות.
בתקווה שלא נתבלבל ונזכור מה חשוב באמת.