למחנה האחד – אסור לו לעסוק ב”פוליטיקה” כי אנחנו במלחמה. המחנה הזה מקפיד לשמור על הכלל הזה והקפיד לפחות עד שהציע יאיר לפיד להחליף את רוה”מ גם באמצע המערכה, בטענה שהוא למעשה אינו עוסק בה אלא בפוליטיקה.

המחנה השני עוסק כל הזמן “בפוליטיקה”.

יש הגדרות רבות ל”פוליטיקה” אך בעיקר מדובר במערכת היחסים שבין המדינה בכלל והריבון בפרט לבין החברה והפרטים המרכיבים אותה. זוהי הפעילות שנועדה לקבל החלטות בכל ארגון וגוף אשר יחייבו את חברי הקבוצה בין אם מדובר בממשלה, פרלמנט, קהילה או משפחה.

מסתבר שלמי שאינו משתייך למחנה הימין (ולא רק הקיצוני והמשיחי אלא גם למתון) אסור לעסוק בפוליטיקה ואסור לעסוק בתפקודו של ראש הממשלה ובתהליכי קבלת ההחלטות.

לצד השני ולראש הממשלה מותר גם מותר. מותר להכפיש ולהטיל האשמות על הדרג הצבאי, מותר להטיל אחריות על המפגינים, מותר לעשות שימוש פסול בכסף ציבורי ולמנוע אותו ממי שזקוק לו,

מותר להחזיק משרדי ממשלה מיותרים שגם השרים העומדים בראשם אינם יודעים מה עליהם לעשות ומותר לפעול להרס הכלכלה הישראלית. כל אלה הן בבחינת פוליטיקה בהתגלמותה. זו פוליטיקה אשר לדברי המחנה הזה היא מותרת. מותר לדבר על שימוש באטום, על נכבה של עזה, עונש מוות למחבלים ולהטיח במשפחות החטופים שאין להם מונופול על הכאב. מותר לעשות זאת גם אם הדבר עלול לסכן את חייהם של החטופים ושל החיילים בחזית. אבל אסור לדון בעובדה שאין לישראל ראש ממשלה מתפקד וממשלה מתפקדת. זו פוליטיקה.

מן הראוי להפריך את השקר הנוראי הזה ולעסוק בפוליטיקה הזו עכשיו בעיקר כדי שנהיה בטוחים שמי שמקבל החלטות (וקבלת החלטות זו פוליטיקה) אכן פועל קודם כל כדי להחזיר אל החטופים הביתה עכשיו ולא לנהל מלחמה ללא הגבלת זמן וללא מטרות מוגדרות כדי להימלט מאימת הדין המרחפת מעל ראשו. לכן מר גנץ דע שבתשובתך שאוזכרה לעיל קבלת החלטה פוליטית, גם אם אינך מוכן להכיר בכך.

_______

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

לאתר של מוטי גלוסקה לחצו כאן