הבוקר , כן גם הבוקר, נסעתי לעבודתי
וגם הבוקר, כמו בכל בוקר הזדחלתי
בכביש המתפתל ביציאה מהישוב שלי .
לעתים נדמה כי עשו לפקקי התנועה שיימינג לא מוצדק.
הפקק הוא זמן בו ‘נכפה’ עלינו להאט את קצב החיים,
להתבונן , כמובן מלשון תבונה ותובנה
על הנוף סביב, ולראות את אותם דברים
שבמהירות 200 קמ”ש של חיים
(ו100 קמ”ש במכונית ) נעלמים מעיננו.
גם הטיימינג של הפקקים מעולה!!
לפני ואחרי המרוץ .
עם בוקר, מעניק הפקק, הזדמנות לחשב ,
את מסלול יומנו, שיהיה לנו טוב ומדויק
ולעת ערב , הוא מסייע לנו לסכם, לקבל תובנות
ולהבטיח לעצמנו להיות טובים יותר מחר.

אחזיר אותנו לאותה זחילה של בוקר ,
באותו מסלול קבוע,יום יומי
שגרתי ולא מתחדש.
כי כמו בכל הבקרים והערבים והאחר צהריימים,
שוב חלפתי על פניו.
אך הבוקר ,משום מה, גם ראיתי אותו,
ככה פשוט הבחנתי בו !
בבית העלמין הזה שממוקם ,דרך קבע באמצע,
בדרך אל.. ובחזרה מ…
בית העלמין השקט הזה,
המלא בירק, בניקיון ובשלוות עולמים,
המקום שתמיד ממלא אותי פחד ,
מאיים עליי בעצם קיומו הבוטח
שתמיד כמו מזכיר לי
‘אני פה בשביל להישאר ואת- את בת-חלוף…’
כן בדיוק אותו ראיתי!
כיוון שמחשבתי בשעת בוקר מוקדמת עדיין מסתובבת חופשי ,
היא פראית וחושבת רק על מה שבראש שלה,
מביאה אותי ‘כבודה’ אל דבריו של סטיבן קובי (ז”ל – אלא מה? )
האיש היקר והחכם שאמר “צפה את הסוף מהתחלה” ,
זוהי רק פאראפרזה לדבריו , לא הציטוט המדויק .

בספרו המופלא והמעולה
“שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד”
משרטט קובי (KOVIׂׂ) בגאוניות פשוטה
את מאפיינים של האדם האפקטיבי,
הוא קובע כי אחד משבעת מאפייניו
של האדם האפקטיבי, היזם,
הפעיל, זה המביא עצמו להישגים
הוא יכולתו לראות את הקצה, את סיום המשימה,
כן הוא רואה בעיני רוחו כבר את סוף המסלול
ואז חוזר ומחשב את מהלכיו לקראתו.
והמחשבה חסרת המנוח והפראית של בוקר
מרחיקה אותי , כמה מאות שנים קודם
אל הרב אלקבץ, מחבר הפיוט ‘לכה דודי ‘
כשדייק במילותיו וקבע
“סוף מעשה במחשה תחילה” .

בבת-אחת, היכתה אותי המחשבה הפראית בסנוורים!!
פנס אלף וואט של אור לבן וחם , נדלק !

אני ממשיכה להזדחל בדרך. אך הוא , המקום הזה
ממשיך להיות נוכח במחשבותיי .
והוא , המקום , כמו מראה גדולה וברורה,
כזו שרואים בה את כל הגוף.
המקום הזה מעניק לי
מתנה גדולה שתסייע לי להכיר
את מקומי בזה העולם.
באופן פרדוקסלי,
מטעין אותי המקום בעוצמה ,
ברעננות, באנרגיה ובביטחון
הוא מעורר בי את הרצון לבחור
את השמחה , את האפשרי בחיי,
ואני יוצאת מחוזקת אל העולם שבחוץ,
אל הבוס, אל חשבון הבנק,
אל ההוא שצופר וחותך אותי בכביש,
אני בוחרת לסלק ממני את הפחדים !
יותר נכון את הפיקציה הזו שנקראת פחד!
פתאום אני רוצה לדבר שפה חדשה,
שפה חיובית ממריצה ומחיה
לומר לי שהכול אפשרי !!
רק תבחרי ותגיעי ליעד
אין לך ממה לחשוש ,
צאי אל עולמך ,
חזרי אל נקודת ההתחלה
ותבחרי לכתוב את התסריט הטוב ביותר.

ואתם ..