לא צריך דמיון רב כדי להבין שהליכה זו הסתיימה בהחלקה ובשבירת רגל. אנשי צוות האמבולנס שהגיעו למקום, הופתעו לשמוע מפי שלא יפנו אותי לבית החולים אלא רק לאחר שיצטלמו עמי במקום התקרית… מאורחי נפרדתי ליד דלת חדר הניתוח ולמחרת הם טסו בחזרה לארה”ב, כשפרדתם מארץ הקודש הסתיימה בחוויה לא כל-כך נעימה. לפני שעזבו את הארץ, שלחו אלי לבית החולים זר פרחים נאה, עם כרטיס ברכה להחלמה מהירה.
נתגלה “סליק” רימונים חיים – “סליק” בן 55 שנים… (מהעתונות )
שכבתי בבית החולים ותוך שעמום עיינתי בעיתון היומי. לפתע קלטה עיני ידיעה קטנה מלווה בתמונה, שמשכה את תשומת לבי במיוחד ונדרכתי. ליד התמונה סופר על “סליק” עם נשק שנתגלה באזור החולות בצפונה של העיר תל-אביב ב-29 בפברואר 2000. שמרתי את העיתון ולאחר שובי לביתי התחלתי לאסוף ידיעות הקשורות בגילויו וסיפור תוכנו של ה”סליק” בכדי החלב.

לאט-לאט הובהרה לי התמונה הבאה.
היה זה “סליק” שהוטמן בשנות הארבעים בחולות צפונה של תל-אביב, שנות המנדט הבריטי בארץ-ישראל. ב”סליק” נמצאה כמות גדולה יחסית של רימונים. חלקם ארוזים היו בקופסאות קרטון קטנות ועגולות וחלקם בפחיות בירה ישנות וחלודות. כל המטמון טמון היה באדמה החולית משך 55 שנים, כשהוא מוסתר באדמה בשני כדי חלב ישנים וחלודים אף הם. ראוי לציין, שהנפצים ארוזים היו בנפרד מהרימונים.
חבלני המשטרה הוזעקו למקום, פינו את הכדים ולאחר בדיקה יסודית, הרימונים הושמדו. חבלני המשטרה ציינו, שהרימונים היו ב”מצב טוב”. לדבריהם, “היו אלה רימונים חיים במצב שמיש”. אך מובן, שצריך היה להשמידם ורק רימונים בודדים נמסרו לתצוגה במוזיאון ההגנה בתל-אביב. סיפור גילויים פורסם בעיתונות כידיעה בלבד, אך ללא פרוט נוסף.

חבלני המשטרה עם כדי החלב קופסאות הקרטון פחיות הבירה והרימונים צילום: זאב לכיש - מנהל מוזיאון ההגנה

הזמן חלף, אך עדין נותרה בי הסקרנות לדעת ולנסות להבין, כיצד יתכן שכעבור שנים רבות כל-כך, עדין היו הרימונים "במצב טוב ושמיש", למרות שהיו מאוחסנים באדמה בתנאים לא כל-כך אידאליים, בלשון המעטה, תנאים שאינם רצויים לתחזוקת תחמושת כזו. חלפו שנתיים והנה בדרך מקרית, במפגש שנקרה בדרכי, הגעתי לפרטים נוספים הקשורים בפרשת הרימונים. היה זה ביום שני 22.7.2012. אותו יום נפגשתי עם חבלן המשטרה זיו לבני, שהופנה אלי מארכיון ההגנה, כדי לשמוע מפי פרטים על "סליקים" שונים שהיו בשימוש ההגנה בשנות המנדט הבריטי. בשיחה בינינו הבנתי מדבריו שגם הוא קשור היה ליום בו הוזעקו חבלני המשטרה לטפל בכדי החלב שנמצאו טמונים בחולות צפונה של תל-אביב. זיו היה במקום בעת פתיחתם של הכדים. בסיפורו יש מהמעניין, בכך שהוא מספר ומתאר בפרוט, כיצד היו הרימונים ארוזים בתוך קופסאות הקרטון ופחיות הבירה. למיטב ידיעתי, תיאור כזה לא פורסם, לכן ישנה חשיבות לתעד את דבריו. מספר החבלן זיו ליבני את שראה בפתיחת כדי החלב: "חלקם של הרימונים ארוזים היו בפחיות בירה ישנות , עליהן נמצאו הדפסי תוויות שמו של בית חרושת מפורסם ליצור בירה באנגליה. רימונים אחרים נמצאו ארוזים בקופסאות קרטון עגולות, בגודל התואם לגודלם של הרימונים שנארזו בתוכם". ראוי להוסיף, כי משקה בירה זה היה משקה אהוב במיוחד על "חיילי הוד מלכותו", החיילים הבריטים ששרתו בארץ באותה עת. לאחר שהחיילים שתו את הבירה, נזרקו הפחיות למזבלות במקומות שונים בארץ. הפחיות הזרוקות נאספו, עברו טיפול ושימשו לאריזת רימונים שהוטמנו ב"סליקים" של ההגנה. גם הרימונים עברו טיפול מיוחד לפני אריזתם בקופסאות ושילוחם ל"סליקים". בספר "תעש' במחתרת" מסופר: "בבית אריזה שהיה בליבו של פרדס ברמת-הדר (רמתיים), עסקו בהכנת האריזות לרימונים. במקום הוצבו שתי מכונות ישנות, שנקנו מבית חרושת לקופסאות פח והותאמו לטפל בפחיות הבירה שנאספו. מכל שתי פחיות יצרו מיכל אחד לאריזת כל רימון בנפרד. לאחר שהרימון הוטמן בפחית אחת, חובר החלק העליון מפחית שניה, שסגר את הפחית ומקום החיבור לופף בסרט איזולירבאנד. סרט כזה היה בדרך כלל בשימושם של חשמלאים וכך נאטם מקום חיבורם של שני חלקי הפחית. לאחר מכן הוטבלו הפחיות בשעווה חמה (דונג). כל זה נעשה כדי לקבל אטימה מקסימלית, להגנה בפני רטיבות שלא תחדור פנימה לרימונים. לאריזת הרימונים בכדי החלב היה יתרון נוסף. בתחתית כל מכסה שסגר את כדי החלב, הייתה טבעת גומי, שסגרה את כד החלב בצורה הרמטית ! במקור הייתה טבעת זו מיועדת לשמירת החלב שלא יישפך בעת הובלת החלב מהמשקים למחלבות המרכזיות. חבלן המשטרה מוסיף ומספר : "לאחר שהגענו לאתר ופתחנו את הכדים החלודים, נמצאו הרימונים שבתוך הפחיות ארוזים במספר שכבות שהגנו על כל רימון בנפרד. כל רימון עטוף היה בנייר פרגמנט, מרוח בשכבה עבה של גריז ובנוסף עטוף היה גם בקרטון. נראה היה שכל זה נעשה כדי להגן על הרימון ממכה ו/או מטלטולים. כך נמצאו הרימונים ארוזים היטב וגם זה יכול להסביר את מצבם של הרימונים, שנשתמרו במצב טוב לאחר שנים רבות כל-כך. חשוב לציין, שהנפצים של הרימונים לא היו מחוברים לרימונים, אלא נארזו בנפרד"! "- - - באחד הימים גילו הבריטים רימונים מסוג זה. הם התחקו אחר מקורם ושלחו אותם לבדיקת מומחי נשק בחו"ל. המומחים קבעו כי הרימונים אינם מתוצרת ארצות הברית, אלא "תוצרת בית מעולה" !! קטע מתוך הספר "לכסיקון כח המגן ההגנה" - צ.ד. ממשיך לספר חבלן המשטרה: "בבדיקת הרימונים מצאנו שעל כל אחד מהם נמצאו סימונים שהוטבעו בהם. בלטו בהם האותיות והמספרים הבאים: 45 + A.S.U . כאשר ניסינו לברר בתעש' ההגנה מה משמעותם של הסימונים הנ"ל, קיבלנו את ההסבר הבא: המספר 45 הינו סימון המתעד את שנת יצורו של הרימון = 1945 . האתיות A.S.U באנגלית - הינן למעשה ראשי תיבות של שלוש מילים בשפת היידיש: "אונזרא שטיקל ערבייט", שפרושן בעברית = 'חתיכת עבודה שלנו' !! ואכן כנאמר - הרי חבלני המשטרה קבעו כי הרימונים אכן היו "במצב מצוין" !! זאת כנאמר בתעש': 'חתיכת עבודה שלנו' - שלנו במשמעות עבודת עובדי תעש' ה'הגנה' במחתרת !! "למרות השנים הרבות שחלפו מאז ייצורם והטמנתם של הרימונים ב"סליק", הייתה אי וודאות באשר למצבו של חומר הנפץ שהיה בתוכם, לפיכך חייבים היינו לפוצצם", אומר זיו החבלן. ואכן, "כל הרימונים הושמדו בצורה מבוקרת על ידי חבלני המשטרה". מוסיף ומבהיר עמוס שפי, שהשתייך לצוות הטכני של עובדי תעש' ההגנה במחתרת, ב"מכון איילון" : "בית חרושת "נשר" שהיה בית חרושת לבירה, גם הוא היה זה שסיפק פחיות לתעש', בנוסף לפחיות הבירה הריקות שנאספו מהמזבלות ברחבי הארץ והועברו לטיפול בבית האריזה שהיה בפרדס ברמתיים. כינויו של מקום זה היה "מכון שמן". במקום זה הוקם על ידי התעש' ונקרא גם "מפעל לטיפול בפחיות". מנהל המקום היה ראובן דורי-דורף, שהיה מוותיקי עובדי תעש' ההגנה במחתרת". למרות כל המסופר בזה, עדין נותרה השאלה: מדוע הוטמנו רימונים אלה במרחק רב יחסית, רחוק מהישוב היהודי הגדול שהיה בעיר תל-אביב ? באחת משיחותי עם ההיסטוריון ד"ר מאירקה פעיל, שוחחנו גם על "סליק הרימונים" שנתגלה בחולות צפונה של העיר תל-אביב. לדבריו של מאירקה, הוא הסביר את הדברים כך: "נראה כי "סליק" רימונים זה הוצא ממקום מסתור כל שהוא שהיה בתוך העיר תל-אביב. משם הועבר ה"סליק" והוטמן בחולות, באזור שבשנות הארבעים היו אלה מרחבים נרחבים, אזורים פתוחים של חולות ריקים ועזובים. הסברה היא כי יתכן והדבר נעשה זמן קצר לפני "השבת השחורה" ב- 29 ביוני 1946", כשנודע בהגנה שהבריטים מתכננים חיפושים נרחבים בישובים היהודיים בארץ, כדי לגלות "סליקים" של נשק ותחמושת של ההגנה". לאחר שנתקבל מידע זה מאנשי הש"י (שרות ידיעות) של ההגנה, על תכניתם הסודית של הבריטים לבצע את "מבצע אגתה", שבין היתר מטרתו הייתה למצוא ולהחרים נשק שהוסתר ב"סליקים" של הישוב היהודי. בשלב זה פונו כלי נשק ותחמושת מ"סליקים" רבים שהיו בתוך מתחם ישובים רבים ברחבי הארץ, והוטמנו בשטחים פתוחים – בשדות חקלאיים, במטעים וכדומה. דבר זה בוצע בישובים רבים לפני "השבת השחורה". יתכן שפעולה זו תרמה לכך, שהבריטים גילו פחות "סליקים", יחסית למה שציפו למצוא, פרט לשלל הרב שנתגלה באקראי בתהליך החיפושים בקיבוץ יגור. רק לאחר אותה השבת, כונתה שבת זו בפי היהודים : "השבת השחורה" ! כזה הוא סיפורו של "סליק" ששילב בתוכו את השלישיה חלב בירה ורימונים !!

תצוגת פחיות הבירה לאחר הוצאתן מ"סליק" כדי החלב. הפחיות מוצבות לתצוגה על אדן החלון במשרדו של זאב לכיש - מנהל מוזיאון ההגנה בתל-אביב. *** תודה לחבלן המשטרה זיו לבני - על תיאור הטיפול שנעשה בכדי החלב וברימונים שנמצאו בהם, בשלב בו הגיעו חבלני המשטרה למקום האירוע. זאת כפי שראה זאת זיו, בהיותו משולב בטיפול ברימונים שנמצאו בשני הכדים. *** תודה לעמוס שפי - שהיה מעובדי הצוות הטכני של תעש' ההגנה ב"מכון איילון", על תיאור פרטים הקשורים להכנת אריזת קופסאות ופחיות לרימונים, כפי שנעשה בתעש' ההגנה במחתרת. *** תודה להיסטוריון ד"ר מאירקה פעיל - לדברי ההבהרה לרקע העברת ה"סליק" מהעיר תל-אביב לחולות בצפון העיר. *** תודה לזאב לכיש - מנהל מוזיאון ההגנה (בעבר) בבית אליהו גולומב בתל-אביב, על תמונת חבלני המשטרה עם 'אוצר' כדי החלב ופחיות הרימונים. *** דברים אלה נכתבים גם בשילוב דברים שפורסמו בעיתונות לאחר מציאת "סליק" כדי החלב, בתוספת פרטים המסופרים בספר "תעש' במחתרת".