27-04-2023 | עדי רומם

לאחר חצי ספר שעוסק בקרבנות, עם הוראות מדויקות ביחס לכל סוג וסוג, מביעה התורה, בפרשה, את יחסה אל הדם. ראשית מובא האיסור החמור לאכול דם. ואז את ההנחיות לטיפול בו – “וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר”. פרופסור אסא כשר רואה בציד הבשר, מחלוקת פנימית שבין אדם לבין עצמו.

“ואיש איש מבני ישראל ומן הגֵר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר”.

לכאורה, לפנינו פסוק צדדי. בשולי פרשיות מלאות וגדושות בדבר סדרי הקרבנות, לפנינו פסוק בדבר היחס הראוי לדם שנשפך מחיה או מעוף שניצודו לשם מאכל.

לאמִתו של דבר זהו פסוק מרכזי, המראה לנו את הדרך הראויה, במצבים האנושיים, הרבים כל כך, של מחלוקת פנימית שבין אדם לבין עצמו. אלה המצבים שבהם אדם רוצה לאחוז בזה וגם מזה לא להניח את היד, שעה שהדבר אינו אפשרי בשום אופן. חדשות לבקרים הרצון שלנו הוא זירה של סכסוך פנימי, במה עצובה של רצונות שאינם עולים בקנה אחד.

הפתרון העממי של דילמה, של סתירה בין רצון אחד לרצון אחר, הוא חלקי ורדוד. כך מלמד אותנו הפסוק שלנו. לפי הפתרון העממי, כל מה שצריך לעשות הוא להכריע בין הרצונות ולממש אחד מהם, את הרצון החזק מבין השניים.

אדם מעוניין לצוד יונה כדי לאכול את בשרה. הוא מתאר לעצמו את הסעודה שבה תערב לחכו מנת בשר היונה. כדי שיוכל ליהנות מהסעודה, צריך לצוד את היונה, למלוק את ראשה, לראות את דמה נשפך, לבתר את גופתה, לראות עוד דם נשפך, לנקות אותה מן הנוצות שבחוץ ואיברים שונים שמבפנים, לראות עוד ועוד דם נשפך. האדם היה רוצה גם ליהנות מבשר היונה וגם לא לצוד את היונה ולראות את דמה נשפך, אלא שאין דרך להחזיק בהנאת האכילה וגם מן הסלידה הטבעית מתמונת הדם הנשפך לא למשוך את היד.

הפתרון העממי אומר לציד לאכול מבשר היונה ולהתעלם מהדם הנשפך, כאילו לא היה ולא נשפך. הפסוק מדריך אותנו לנהוג באופן אחר, מורכב ורגיש: לא להתעלם מהדם הנשפך, אלא לבטא את היחס הראוי לכל היבט שלילי של הציד. לכסות את הדם בעפר אין פירושו להתעלם מן הדם הנשפך. אדרבא, לכסות את העפר, פירושו לתת את הדעת לא רק על הרצון החיובי, המכריע – לאכול, אלא לתת את הדעת גם על הרצון השלילי, החלש, לא לשפוך דם.

בסיפור הפשוט והעצוב של ציד היונה, היחס השלילי בא לידי ביטוי סמלי בכיסוי הדם. בהרבה מקרים אחרים, היחס השלילי לתוצאות המעשה האנושי חייב להתבטא במאמץ מתמיד למזער את הנזקים.

אסא כשר הוא פרופסור אמריטוס לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה, אוניברסיטת תל-אביב, חתן פרס ישראל לפילוסופיה.

באדיבות אתר 929 תנך ביחד www.929.org.il