*ההנהגה המדינית והביטחונית יכולה להיעזר במורשת ראש הממשלה יצחק שמיר ז”ל – שנפטר ב-30 ביוני 2012 –בכל הקשור להדיפת לחץ אמריקאי שיטתי להימנע מפעולה צבאית רחבת-ממדים נגד הטרור הפלסטיני, להימנע מפעולה צבאית עצמאית נגד איראן ללא אישור של ארה”ב, ולסגת מיו”ש כדי לאפשר הקמת מדינה פלסטינית.
*ראש הממשלה יצחק שמיר ז”ל היה נמוך-קומה, אבל מדינאי ענק ופורץ-דרך בתחומי העלייה, כלכלה, שיתוף פעולה אסטרטגי עם ארה”ב ועמידה בלחצים.
*מזכיר המדינה לשעבר שולץ התנגד למדיניות שמיר בסוגייה הפלשתינית, אך הדגיש תמיד את הערכתו ליושרה ולעוצמה של שמיר, שהפכו אותו לבעל-ברית אמין ומבוקש ביום סגריר.
*אמנם החוק האמריקאי שיזמו הסנטור ג’קסון וציר בית הנבחרים ואניק ב-1974 כפה על ברה”מ/רוסיה את פתיחת שערי ההגירה, אך מדיניות עלייה פרו-אקטיבית, אגרסיבית ונחושה של שמיר הביאה יותר ממיליון עולי ברה”מ לישראל במקום לארה”ב, גרמניה, קנדה ואוסטרליה. עוזר מזכיר המדינה לשעבר, ריצ’רד שיפטר, חווה את הלחץ השיטתי והתקיף שהפעיל שמיר על מזכירי המדינה, שולץ ובייקר, להפסקת הנפקת תעודות פליט אמריקאיות ליהודי ברה”מ. בשיחותיו עם מנהיגי ארה”ב הדגיש שמיר: “יהודי אינו פליט, מכיוון שיש לו בית – מדינת ישראל!” שמיר אף יזם פנייה ל-100 חברי הסנאט האמריקאי כדי שילחצו על מוסקבה לאפשר ליהודים לטוס רק לנתב”ג ולא לוינה או רומא. היוזמה זכתה לתמיכת כל הסנטורים, למרות הסתייגות גורמים בכירים בישראל ובארה”ב, והביאה למהפך: מ-80% נשירה (עד 1990) לכמעט 100% עלייה.
*שמיר הוביל קליטה של מיליון עולי ברה”מ ו-60,000 עולי אתיופיה על ידי פחות מ-5 מיליון ישראלים (בסוף שנות ה-80′) – הישג אנושי חסר תקדים. הוא ראה בעלייה את ייעוד המדינה, מטרה לאומית עליונה הקובעת את המאזן הדמוגרפי מערבית לירדן, ומנוע-צמיחה אדיר המשדרג את הכלכלה, הטכנולוגיה, הרפואה, החינוך, את מעמדה האזורי והגלובלי של ישראל, ואת כוח ההרתעה שלה, שהוא קריטי לקידום הביטחון והשלום.
*הנשיא בוש (האב) ומזכיר המדינה ג’ים בייקר, שהטיחו בשמיר ביקורת ארסית, כיבדו את דבקות שמיר בחזון הציוני ובעקרונות הביטחון של ישראל, ולכן ראו בו בעל ברית אמין של ארה”ב, למרות הסתייגותם הנחרצת והנואלת ממדיניותו בסוגייה הפלסטינית.
*שמיר הוביל בנחרצות מדיניות מונחית עקרונות, ערכים ואידיאולוגיה; הוא לא הובל על ידי סקרי דעת קהל ויועצי תדמית.
*ב-1991, בעיצומו של הנתק בין רה”מ שמיר והנשיא בוש, אמר לי המצליף הרפובליקני בבית הנבחרים, ניוט גינגריץ (לימים יו”ר בית הנבחרים): “אין אפשרות לתקשורת סבירה בין האריסטוקרט בוש – שקיבל תפקידים בכירים על מגש של כסף – לבין לוחם החירות שמיר, שהוכיח כי הוא נכון להקריב את חייו על מזבח עקרונות.”
*ב-1991 הוא התנה את השתתפותו ב”ועידת מדריד” בהתחייבות ארה”ב להימנע מהתייחסות ל”שטחים תמורת שלום” ביו”ש ובגולן ולמנוע את השתתפות נציגי אש”פ, ואכן ארה”ב עמדה בהתחייבויות.
*תדמיתו האסטרטגית של שמיר שודרגה עקב התנגדותו הבלתי-מתפשרת לערבויות בינלאומיות לביטחון ישראל ולהצבת חיילים זרים על גבולותיה.
*הדיפה נמרצת של הלחץ האמריקאי לנסיגה מיו”ש ולביצוע מחוות מרחיקות-לכת לפלסטינים כרסמה בפופולריות של שמיר, אך האדירה את ההערכה האסטרטגית של ארה”ב כלפיו.
*ב-1992 אמר לי המצליף הרפובליקני בסנאט, אלן סימפסון, שהסתייג ממדיניות ראש הממשלה שמיר: “איך אפשר לאהוד את שמיר המציג את משנתו הרעיונית והביטחוני בלהט של נמר טורף המסתער עליך? אבל, איך אפשר שלא להעריך את יכולותיו של נמר טורף הנלחם לצידך?!”
*ביום סגריר ארה”ב אינה זקוקה ל”שק חבטות” אלא לבעל-ברית אמין – כמו שמיר – הקורא תגר גם על ארה”, ונכון להקריב פופולריות על מזבח עקרונות וביטחון המדינה.
*שמיר היה אב-טיפוס של פטריוטיות, אופטימיות, מנהיגות מונחית-זכות וביטחון, נחישות, אמינות, צניעות, עצמאות והדיפת לחצים.
*שמיר הניח את המסד לזינוק כלכלי מקריסה (באמצע שנות ה-80′) ליציבות כלכלית חריגה בעולם. שליטתו במצבי-לחץ, מחשבתו האסטרטגית וארוכת-הטווח ונטייתו להנהיג על ידי האצלת-סמכויות למומחים (ללא קשר לעמדותיהם הפוליטיות), סללו את הדרך לייצוב השקל, לירידה דרמטית של שיעורי אינפלציה, ריבית, אבטלה וגירעון תקציבי.
*כהונת שמיר כראש הממשלה אופיינה ע”י העמקה חסרת-תקדים של שיתוף הפעולה האסטרטגי עם ארה”ב – למרות אי-הסכמות נוקבות בסוגייה הפלשתינית – מהסכם אפריל 1988 ועד העמקה חסרת-תקדים של שיתופי הפעולה האסטרטגים בשנים 1992-1991, כולל הגברת שיתוף הפעולה של התעשיות הביטחוניות, מודיעין ולוחמה בטרור; הרחבת היקף תמרונים צבאיים, הצבה מראש של ציוד ביטחוני אמריקאי בישראל, שדרוג נמל חיפה לצרכי הצי ה-6, ועוד.
*רוב היוזמות להרחבת שיתופי הפעולה הביטחוניים באו מהרשות המחוקקת, והן יושמו למרות התנגדות הרשות המבצעת (מזכיר המדינה בייקר והנשיא בוש). שמיר הכיר בעוצמת שני בתי הקונגרס, השקולה לעוצמת הנשיא, וראה בהם בני-שיח מרכזיים (ולא נהג-משנה) לצד הנשיא ומזכיר המדינה.
*אתגרי 2023 מבית ומחוץ – ביטחוניים וכלכליים – שחלקם משותף לישראל ולארה”ב, מחייבים את מנהיגי ישראל וארה”ב לאמץ את מורשת רה”מ שמיר ז”ל.
יורם אטינגר הוא דיפלומט ואיש עסקים ישראלי העומד בראש חברת US-Israel Opportunities, המתמחה ביחסי ארצות הברית–ישראל. כיהן בעבר כקונסול וציר בשגרירות ישראל בארצות הברית וכמנהל לשכת העיתונות הממשלתית
פרסם תגובה