מחובתו למנוע משבר הומניטרי, שהסיכוי לפריצתו גובר ככל שהמלחמה מתארכת, צה”ל היה צריך לגלות מחויבות גבוהה לדוקטרינת הלחימה ההכרעתית המהירה בראשית-המלחמה שלו, שמקימי המדינה וצה”ל בחרו בה בגלל מודעותם הגבוהה לאילוצי שעון החול המדיני ולהכרח לנהל מלחמות קצרות ו”זולות” ככל האפשר.
במתקפה הכרעתית בראשיתית, הכרעת המגן מושגת בפתיחת המערכה ולעיתים אף לפני תחילתה והיא מאופיינת בשליטה של התוקף בגורם משפיע זמן ולכן ביכולת לתחם מראש את משך המערכה.
הכרעת המגן משמעה, מיטוט מערכת ההגנה שלו כתוצאה מהשגת שליטה מהירה על מרכז הכובד ועל נכסים חיוניים לפעולת מרכז הכובד ומרכיבי המערכת ההגנתית האחרים. טיהורו השיטתי של מרחב ההגנה מכוחות ואמצעי לחימה, נעשה לאחר הכרעת המערכת, בלחימה שמתבצעת מול מרכיביה המפורקים של המערכת ולכן מוחלשים כבר.
עקרונות המלחמה הבולטים המובילים בהכרעה בראשיתית הם ‘דבקות במשימה לאור המטרה’; ‘יוזמה’; ‘תחבולה’; ‘ריכוז המאמץ’ ו’מומנטום’ – ‘רציפות והמשכיות’.
מתקפה בסדר הפוך, שמנוגד לחלוטין לעקרונות המלחמה וכלליה, מתבצעת בלחימה הכרעתית אוחרת שבה הכרעת האויב אמורה להיות מושגת, במקום בראשית המערכה, בסיומה, לאחר השמדה שיטתית של מרבית או של כל כוחות האויב. המאפיין מתקפה כזו הוא שהכוחות התוקפים, אינם פועלים בסימולטניות מערכתית, לאור רעיון תחבולני מערכתי מכריע וזאת, כשהמגן לעומתם, ניהנה מיתרונות הלחימה שנערכת לאור רעיון מערכתי תחבולני, כמו זה שלאורו חמאס בנה את מגננתו.
לתוקף בהכרעה אוחרת אין שליטה ממשית בגורם משפיע “זמן” ושחיקת כוחותיו היא בהכרח גבוהה יותר; כדי לצמצמה, הלחימה מואטת ואז היכולת לשלוט במועד סיומה הוא חסר סיכוי עוד יותר.
כבר מראשיתו, היה ברור לחלוטין שחרבות ברזל הוא המשכו של צוק איתן בהיקפי כוחות גדולים יותר ובמסגרת זמן חסרת גבולות, כלומר, מתקפה אופרטיבית הכרעתית אוחרת, חסרת רעיון תחבולני, או כל רעיון סדור ליניארי אחר נראה לעין; גם היה ברור שהיא מתנהלת בניגוד לשעון החול המדיני ולאינטרס הישראלי וגם האמריקני להכריע את חמאס מהר ולא רק כדי למנוע משבר הומניטרי.
לו צה”ל היה פועל לאור תורותיו, חרבות ברזל היה צריך להיפתח בשגור מאמץ התקפי ראשי להשתלטות בזק על מרחב רפיח (שכיבושו הושאר לסוף), נכס חיוני לקיומו של מרכז הכובד של חמאס, שהם ללא ספק אזרחי הרצועה המגויסים כמגיניו האנושיים; היה צריך להיות ברור לחלוטין שבאזרחי הרצועה טמון פוטנציאל איומי משולש: 1. הכבדה על לחימתו של צה”ל והגברת פגיעותו; 2. הארכה של משך הלחימה ועקב כך הגדלת הסיכוי לפריצתו של משבר הומניטרי; 3. מתן יכולת לחמאס להאריך את הלחימה ולשבש את הספקת הסיוע ההומניטרי לאזרחי הרצועה, כדי להפוך את המשבר לאסון הומניטרי.
ההחלטה לנצח את חמאס בלחימת הכרעה אוחרת, במקום בראשיתית, סללה את הדרך להתממשות האיום השלישי וכצפוי גרמה למשבר החמור עם האמריקנים ואולי אף לאובדן היכולת לממש את מטרת המלחמה: הסרת האיום והחזרת החיים במערב הנגב – בדרום ובמרכז המדינה למסלולם.
חיוני להדגיש, שכמצטייר מלחימתו ההתקפית המבריקה של הדרג הטקטי, בסדיר ובמילואים (כולל הקרב השני בשיפא) לרשות מתכנני המערכה ומנהליה, עמד צבא בכושר מבצעי גבוה ביותר, שלא עמד לרשות מפקדי צה”ל מעולם.
נוכח הצפוי ברצועה, בלבנון ובזירות לחימה נוספות, חיוני להקים מיד וועדת בדיקה מקצועית, לבדיקת הסיבות לתכנונה ולניהולה של המערכה ההתקפית ברצועת עזה – מבצע חרבות ברזל, בניגוד גמור לתורות צה”ל ולמחויבותו להנחת יסוד מספר אחת במדיניות הביטחון: מלחמה הנכפית על ישראל חייבת להיות קצרה ו”זולה” ככל האפשר.
עמידתו מנגד של הדרג המדיני על שלל משרדיו והראשון בהם, משרד החוץ, נוכח רמיסתה של הנחת היסוד מספר אחת במדיניות הביטחון הלאומית, היא חידה צ’רצ’ילינית. לזכותו של הדרג הזה ייזקף, שבניגוד למצביאות הצבאית, מדינאות היא לא מקצוע. לחובתה של המצביאות ייזקף, שעובדה זו צריכה להילקח על ידה בחשבון ולמצוא לה פתרון.
הסבר אפשרי אחד לתקלה שוועדת הבדיקה תצטרך לרדת לשורשיו, יכול להיות הבא: עקרונות המלחמה וכלליה ודוקטרינות הלחימה של סון טסו וקלאוזביץ, הם אוניברסאליים ונצחיים, כי הם גזורים מחוקיו האובייקטיביים הנצחיים של הטבע ומהבניה ההיררכית הסטרוקטורלית של מערכותיו.
מצביאים כאלכסנדר מוקדון, נפוליאון, פון מינשטיין, פטון, אלון ושרון, נודעו לתהילה בגלל טביעת העין המערכתית הסטרוקטורליסטית הטובה שלהם וידיעתם לאזן בצורה רציונלית נכונה (כבחשיבתם של אפלטון, ארכימדס והרמב”ם) בין עקרונות המלחמה וכלליה; זאת, כדי לבנות את סטרוקטורת מערכת הלחימה ההכרעתית שלהם.
הפילוסופיה הפוסט מודרנית והפוסט-סטרוקטורלית המזוהה עם ז’יל דלז (Deleuze) ופליקס גואטרי (Guattari) החליפה את החשיבה הרציונלית הליניארית, בצורת חשיבה לא ליניארית המבטאת מקריות ואי סדירות. לעומת החשיבה הסטרוקטוראלית המקורית של צה”ל שיש בה סיבתיות לוגית, סדר וסמכות, החשיבה הפוסט-סטרוקטוראלית מבטאת מצב של חופש אנרכיסטי, המבוסס על ספונטניות ועל יצירתיות בלתי קבועה. בגישה הסטרוקטוראלית קונספציה מבצעית להשגת שליטה ואחיזה בשדה הקרב, מבוססת על גורם משפיע המזוהה כמרכז כובד–מקור עוצמה, נכס חיוני – המסמן סיבתיות לוגית, סדר וסמכות המסומל כ”עץ בעל שורשים”. בגישה הפוסט – סטרוקטוראלית, הקונספציה מבוססת על גורמים משפיעים שמסומלים כעשב (ריזום) – לדוגמה, “תמונת ניצחון” שאורך חייה קצר מאורך חיי העשב ותרומתה להשגת ניצחון אמת ממשי הוא אפסי.
החשיבה הזו המוצגת כחלופה חדשה לחשיבה המערבית הישנה, מאפיינת את ההיגיון האנטי סטרוקטורלי של הרשתות החברתיות, בהן כל משתמש מסייע בפיתוח הרשת וקובע את אופייה, ללא תלות בארגון, בממשל או בגורם מסדר קובע אחר.
מאחר וחרבות ברזל מצטייר כאוסף של קרבות טקטיים (מרשימים) שאינם מחוברים ביניהם, לא ברעיון תחבולני משותף, אבל גם לא ברעיון משותף נראה לעין מסוג אחר והוא מלווה בהפצה אינטנסיבית של תמונות של ניצחונות (אמיתיים) ברמה הטקטית ולמטה מכך, עולה חשד שחרבות ברזל תוכנן והוא מנוהל, כמו מלחמת לבנון השנייה, על יסוד חשיבתם הפוסט מודרנית והפוסט סטרוקטוראלית של דלז וגואטרי.
החשיבה הזו הוטמעה (ואולי עדיין מוטמעת) במוחות הפיקוד הבכיר של צה”ל למעלה משני עשורים ואחד מקציניו הבכירים אף התהדר באחד העיתונים נותני הטון בהכנסת החידוש הפוסט מודרני לצה”ל.
ועדת דן שומרון לחקר עבודת המטה הכללי במלחמת לבנון השנייה, זיהתה את חדירתה של התפיסה הדלזית לצה”ל כגורם הראשי לכישלון המערכה ב-2006 ואף הנחתה את צה”ל להיפטר ממנה ולחזור לתורותיו המקוריות הקבועות בחוק.
מניתוחה של מתקפת חרבות ברזל והשתלשלות האירועים שהביאו לקריסת יחסי ישראל עם ארה”ב (על סמך דיווחי התקשורת בלבד) מצטייר שהתקלה נשארה בעינה והחובה לתקנה מיד היא אפוא לקח לאומי – צבאי, פוליטי ויחב”לי – ראשון במעלה.

ד”ר חנן שי הוא אלוף – משנה במילואים ומומחה בחשיבה ותכנון אסטרטגי צבאי ומדיני, פיתוח מנהיגות, וקבלת החלטות ועבודת מטה.