המטח הראשון מעיד שכדי לחיות בביטחון, ישראל איננה יכולה לוותר על טיהורה המוחלט של הרצועה מאלפי מחבליה וחשוב מכך, מאלפי מנהרותיה ופיריה;
המטח השני, התקשורתי, שתולה את הצלת אזרחי הרצועה בהפסקת לחימתו של צה”ל, מעיד שמבחינת הרדיו הבריטי, חיי אזרחי הרצועה, קודמים לחיי אזרחי ישראל – גרסה אנטישמית – חדשה ישנה של “הכו ביהודים כדי להציל את רוסיה”.
כשהאפיפיור קורא לישראל להפסיק להפעיל טרור נגד טרור, כלומר להגיש לטרור הפלשתינאי את הלחי השנייה ולמסור לו את הכותונת, אחרי שגזל ממנה את מעילה – חיי 1400 הנטבחים בנגב המערבי, הדבר אינו מפתיע. הוא מחויב למוסר הברית החדשה שנועד להפוך את האדם למלאך שמיימי טהור צחור כנפיים.
ישראל, בריטניה וארה”ב, מחויבות לערכים אחרים, הומניסטיים באמת.
אלו ערכי נביאי הברית הישנה, שבשאלה על חייך וחייו, חיי מי קודמים, פוסקים נחרצות: חייך! וזאת, כנגזר מהציווי ‘ואהבת לרעך כמוך” – אך לא יותר מאשר את עצמך ובוודאי שלא כשמדובר באויבך.
חוקי המלחמה נכתבו ביוזמת ז’אן דינן – פרוטסטנט שוויצרי שהיה מחויב למוסר הברית הישנה) בפרשנות קלוויניסטית (ולכן חו קי המלחמה מאפשרים לישראל לפגוע ב”מגינים האנושיים “שמסתירים מחבלים ואמצעי לחימה של חמאס; למרות שהחוק מאפשר לה, ישראל בחרה נכון, לעשות ככל יכולתה שלא לפגוע במגינים האנושיים ושילמה על כך מחיר כבד בחיי לוחמיה, בהארכת המלחמה, בהעמקת סבל אזרחיה ובפגיעה קשה בכלכלתה, במעמדה הבינלאומי ובביטחונם האישי של יהודי העולם.
מבחינת ישראל, זו מדיניות בלתי מוסרית של הגשת הלחי השנייה, שנוכח האתגר העצום של טיהורה של הרצועה ממנהרותיה, חייבת לבוא על סיומה.
המפתח למניעת הפיכתה של הרצועה לנגסקי, מבחינת אזרחיה ולפלנדריה, מבחינת לוחמי צה”ל) הם ‘לועסים פירים’, כשם שלוחמי פלנדריה “לעסו גדרות תיל” (נמצא בידי ארה”ב ואולי גם קנדה) שתרמה לעולם את השיר מרטיט הלב בשדות פלנדריה.
ארה”ב יכולה לפרום את הפלונטר השטני שחמאס יצר ברצועה, על ידי חכירה ממצרים של שטח להקמת ראש גשר הומניטרי להצלת חיי אזרחי הרצועה וכדי לאפשר לישראל ל ממש שתי מטרות מלחמה חיוניות:
כיתור הרצועה מדרומה, כדי לגרום לכניעת מחבלי חמאס או להכחדתם ברעב במידה ולא ייכנעו ; בהמשך לכך, גיוס מאמץ בינלאומי להפיכת קרקעות הרצועה על פניה, לשם חשיפת מנהרותיה והטמון בהם והשמדתם; אחרי השלמת טיהורה של הרצועה ממחבליה ע”י צה”ל, הרצועה תוכל להימסר בהשאלה לנאמנות קנדית לדוגמה, לפרק הזמן שיידרש לטיהורה ממנהרותיה ולהכנת תשתיות שיהפכו אותה ראויה למגורי אדם, תחת מי שיוחלט שישלוט בה.
זהותו של השולט ברצועה ב’יום שאחרי’, תוכל להיגזר אך ורק מאיכות הניצחון על חמאס.
מדיניות של ‘החכר – השאל’ איננה זרה לאמריקנים; במדיניות הזו ארה”ב אפשרה לידידיה לנצח במלחמת העולם השנייה אויב שטני והיא המפתח ליכולתה של
ישראל להיחלץ מהפלונטר המוסרי השטני של חמאס, כדי להביסו בלי שחיקה בלתי נסבלת של לוחמיה ואזרחיה ושל אזרחי הרצועה, כיום.
שכנועו של בלינקן לאמץ את המדיניות הזו, צריך להיות מבחינת ישראל, מטרה ראשית במפגש הצפוי עימו בסוף שבוע זה.

ד”ר חנן שי – חשיבה ותכנון אסטרטגי צבאי, מדיני ויחבל”י