בהימנעות ממחיקתו בירי מרחוק כפי שהוא יכול לעשות ונדרש לעשות, צה”ל פועל בניגוד לחוקי המלחמה שמאפשרים למחוק את בית החולים וכן בניגוד למוסר שממנו החוקים נגזרו ושאותו החוקים נועדו לשרת;
הפסיקה המוסרית במקרה זה נגזרת מהערך המוסרי המכונן ואהבת לרעך כמוך – אך לא יותר מעצמך: “חייך וחייו – חיי מי קודמים? – חייך!”, קל וחומר, חיי אויבך הקם להורגך.
הוא הדין לגבי לוחם שהרג עצמו לדעת, כי בלם עצמו מלהשכים ולממש את יכולתו לחסל בן שטן מתועב שהפך את אשתו ובנו התינוק למגיניו האנושיים.
ז’אן דינן יזם את חוקי המלחמה בעקבות ביקורו בשדה הקרב של מערכת סולפרינו 1859 והזוועות בהן ניתקל בו; הן לא היו אפילו צל צילן של הזוועות המפלצתיות שבוצעו ביישובי הנגב המערבי ב-7 בספטמבר 2023.
בהשפעת דתו הפרוטסטנטית, חוקי המלחמה שיזם עוצבו לאור מוסר הנביאים התנ”כי בפרשנותו הפרוטסטנטית, שהיא קרובה לפרשנותם היהודית, שאחד העם הסבירה במאמרו “על שני הסעיפים”.
בניגוד לכנסייה הקתולית שביקשה לברוא אדם מלאך – טהרן שמתעלם מטבע האדם ומוחק את ‘האני’ מפני ‘האחר’ ואומר “חייו קודמים לחיי”, המוסר היהודי, שלערכיו המכוננים יש בישראל תוקף של חוקה, נאבק מול שתי אלטרנטיבות: המוסר הנוצרי הקתולי והמוסר האלילי.
המוסר האלילי, בווריאציה השטנית העזתית שלו, כשהוא מצוי בדילמה בין ה”אני” וה”אתה”, הוא בוחר תמיד ב”אני”.
המוסר הקתולי נלחם נגד האגואיזם של “האני”, אולם האלטרואיזם שהוא מציע איננו אלא אגואיזם הפוך – כאשר אנו נמצאים בדילמה שבין “האני” ל”אתה”, עליי להקריב את עצמי למען הזולת.
אחד–העם, פוסל את שתי האלטרנטיבות הסובייקטיביות ודבק במוסר היהודי משום שהוא עומד על בסיס אובייקטיבי מופשט: “על הצדק המוחלט הרואה את האדם בתור ערך מוסרי עצמי… וכשם שאין לי רשות להרוס חייו של אחר בשביל חיי אני, כך אין לי רשות להרוס חיי אני בשביל חייו של אחר” – קל וחומר חיי האויב.
המוסר האלילי עונה בכל דילמה: “אני”. המוסר הקתולי האלטרואיסטי עונה תמיד: “אתה”. רק העמדה השלישית המיוסדת על הצדק, שוקלת את המצבים השונים ועונה פעם “אני” ופעם “אתה”;
פעם, “הקם להורגך השכם והורגו” ופעם, “יהרגוך ואל תהרוג” – אינך יכול לקבוע שהדם שלך אדום יותר ולהציל את עצמך על חשבון חייהם של אחרים.
במרווח הצר שבין פעם “אני” ופעם “אתה” רואה אחד העם את תמציתו של המוסר היהודי שמקימי המדינה קבעו במגילת העצמאות; “עמוד אש” מוסרי, להתנהלותה של המדינה בימים קשים – כמו אלה שעוברים עליה כעת.
‘זאן דינן, לא העלה על דעתו שהחוקים שנועדו למתן את המלחמה ולהשאירה הומנית ככל האפשר, ייחטפו ויהפכו למגן על בני שטן שפטרו עצמם מעול מצפון, חוק ומוסר.
בגלל חטיפתם, חוקי המלחמה נהפכים ברצועת עזה לחרב פיפיות למי שמקפיד להילחם לאורם;
התוצאה היא, שלא מעל ראש השטן החוטף המתועב מתנוסס דגל המלחמה השחור – הוא מוגן בקרב, באו”ם וחסין במשפט העמים, שבפניו לעולם לא יתייצב;
למרבה הפלצות, הדגל השחור מתנוסס דווקא מעל ראשו של מי שבגלל מחויבותו לשמירת החוק שנועד להפוך את הלחימה למוסרית, הופך עצמו לבלתי מוגן וכך הורג עצמו לדעת ולכן הוא לא מוסרי.
בסוגיה, אם על חייל להימנע מהריגת עצמו מדעת, התשובה היא “אני” קודם; דם התינוק ואשתו, בראש השטן; הוא זה שהפך למגינו האישי את החוק, שנועד להגן על חיי לוחמי צה”ל וגם על חיי אשתו ותינוקו.
בסוגיה, אם צריך למחוק את שיפא מהאוויר, התשובה היא לאו מוחלט – בניגוד למוסר, “אתה” השטן, חייך קודמים! אשם בתועבה המוסרית הזאת, התוהו ובהו המוסרי ששורר במערב.
הרס בית החולים על יושביו, חרף החוק המאפשר זאת, עלול לשלול מישראל את הלגיטימציה הבינלאומית להפעלת משאביה הצבאיים – נזק, שכמתחייב מוסרית מערך קדושת החיים – חיי “אני”, חובה למנעו.
מחיקתו גם תסכן את יהודי התפוצה שביטחונם גם כך הולך ומתערער ולכן היא מתנגשת חזיתית הן בערך קדושת החיים והן בחובת הדאגה לזולת העמי – כנגזר מהערך ואהבת לרעך כמוך.
צה”ל פועל אפוא, בגלל התוהו ובהו המוסרי שקיים במערב, בניגוד לחוק המלחמה שמאפשר לו למחוק את שיפא כדי שלחימתו תהיה מוסרית.
אולם כנגזר מתכלית גבוהה עוד יותר, שגם היא נגזרת מהמוסר, הוא פועל בסופו של דבר מוסרית ולתפארתנו, מתנוסס מעל לחימתו, דגל צחור – כחול לבן.
לאור דיווחים טריים בתקשורת מהלחימה הקרקעית המתחוללת עכשיו בעזה, צריך לוודא, שדגלים שחורים קטנים, של לוחמים שהרגו עצמם לדעת, לא יוסיפו להכתימו.
כדי למנוע זאת, חשוב מאד לתגבר את היועצים המשפטיים שבקיאים בחוקי המלחמה, במומחים לדין העברי ולמחשבת ישראל – בעיקר בשיח עם הגורמים הבינלאומיים.
אם הדין העברי ומחשבת ישראל, לא היו נהפכים בעשורים האחרונים למקור השראה בלבד לעשיית צדק משפטי, כשהבכורה ניתנה לתרבות הליברלית של זכויות אדם, ייתכן ועולמנו לא היה מתהפך על ראשנו.

—

ד”ר חנן שי הוא אלוף- משנה במילואים ומומחה בחשיבה ותכנון אסטרטגי צבאי ומדיני, פיתוח מנהיגות, וקבלת החלטות ועבודת מטה.