המלחמה עכשיו שונה, משום שכדי לאפשר לה לנצח בחזית הצבאית, היא חייבת לנצח תחילה בחזית שלישית שניצבת מעל לחזיתות הצבאית והמדינית – החזית התרבותית – ערכית.
בחזית הזו היא נדרשת לשכנע דווקא את ידידיה, שהחמלה שהם תובעים מישראל לגלות כלפי אזרחי עזה, היא בלתי מוסרית, בדיוק כמו אכזריותם חסרת הרסנים המוסריים של אויביה.
על ישראל לפרק ולחסל את חמאס – לא כדי לנקום בו, כי אין נקמה לדם ילד קטן, שטרם עריפתו ושרפתו נאנס, אלא כדי לאפשר לצה”ל לפעול בחופשיות ובמינימום אבדות לכוחותיו ולאזרחי ישראל. כדי לאפשר זאת, כנגזר מהערך המוסרי ‘קדושת החיים’ והפסיקה המוסרית ‘חייך וחייו – חייך קודמים’, על אזרחי עזה לעזוב את הרצועה מיד ולהטיל את יהבם לקבלת סיוע הומניטרי על התארגנות מהירה של העולם מעבר לגבול – במצרים.
ההומניזם וההתנהלות ההומנית נוצרו לפני 4000 שנה במהפכת הנאורות העברית, שהביאה לעולם את בשורת המונותאיזם: שחרור האדם משעבוד לחשיבתו הסובייקטיבית שהולידה את האלילות ומשעבודו לדחפיו וסיפוקיו והחלפתם, בחשיבה ראליסטית אנליטית מצד אחד ובמוסר להגבלת דחפיו וסיפוקיו (בהם אכזריות וחמלה) מצד שני. ערכיו של המוסר, כמו חוקי המדע, הם חוקי אמת אובייקטיבית של הטבע, מנוסחים בשפת אנוש.
בגלל שערכיו של המוסר הם חוקי אמת אובייקטיבית של הטבע, רלטיביזם מוסרי הוא דבר והיפוכו.
רק כשהאמת היא אובייקטיבית, ככל שיד האדם מצליחה לחושפה ואחת, יש טוב ברור ורע ברור.
תהיה זו “הריסת מהותנו” כדברי ענק הרוח מרטין בובר, אם כמביאי בשורת ההומניזם לעולם, נסכים שכמו אכזריות חמאס ומפעיליו, גם החמלה של האו”ם והמערב, יהיו חופשים מכפיפות לאמת האובייקטיבית ומשפוט מוסרי.
ישראל – קורבן של אכזריות חמאס נטול צלם אדם ומוסר, לא תהיה קורבן נוסף – הפעם, של חמלה נטולת שפוט מוסרי, או של מוסר רלטביסטי שאיננו מסוגל להבחין בין טוב ברור ורע ברור.
כל מי שתרבותו נבנתה על התנ”כ – בין שהוא מודה בכך ובין שהוא מכחיש זאת – חייב לזכור דברים אלה של מרטין בובר: “מה שאין ללמוד משום ספר אחר שבעולם בפשטות כזו ובעוז כזה — הוא שיש אמת ושקר. ושטעמה וקיומה של היישות האנושית שרויים בהכרעה לצד האמת ונגד השקר; ועוד, שישנם צדק ועוול, ושישועת האדם תלויה בבחירת הצדק ודחיית העוול; ועוד, שיש בזה משום הריסת מהותנו אם מבחינים אנו בין תחומי החיים שבהם יפה כוחו של הניגוד בין אמת ושקר, צדק ועוול ובין אלה שאין כוחו יפה בהם”.
בגלל המוסר התנ”כי אמר צ’רצ’יל “כי אנו חבים ליהודים שיטת מוסר שאפילו כאשר מפרידים אותה לגמרי מהעל טבעי, היא נשארת הנכס היקר ביותר של האנושות ועולה בערכה על הסכום של כל החכמות והלימודים האחרים. על השיטה הזאת ובאמצעות האמונה הזאת נבנתה כל הציביליזציה הנוכחית שלנו על חורבות האימפריה הרומית…השבט הנודד הזה בלתי נבדל במובנים רבים מאין ספור קהילות של נוודים, תפס והפיץ רעיון [מוסרי] שכל גאונות יוון וכל עוצמת רומא לא יכלו להשיגו…[עם הקמת מדינה יהודית] יתרחש בתולדות העולם מאורע שיהיה מועיל וטוב מכל נקודת מבט”.
על העולם התרבותי להבין ולהפנים, שלבד מהגנה על אזרחיה וריבונותה, ישראל ניצבת כרגע בחזית מלחמה להגנת “הנכס היקר ביותר של האנושות” – מוסר החרות, הצדק והשלום של נביאי ישראל. מולה שני מאמצים: מאמץ אכזרי, מודע ומוכוון ארוך ימים להחזרת האנושות והמזרח התיכון למצבם הברברי שקדם למהפכה המונותאיסטית על שלושת הדתות שצמחו ממנה ולדאבון לב, מאמץ חמלה, שבהעדר שפוט מוסרי, אינו מודע שמתוך כוונה לעשות טוב, הוא דווקא תומך ברוע ופוגע בטוב.
מחובה מוסרית תנ”כית הושמד ונהפך לעפר דעאש, ומאותה חובה, הגיע גם תורו של חמאס להישמד ולהתאיין ע”י ישראל בתמיכת ובסיוע מעשי, הכולל גם לחימה צבאית, של העולם התרבותי – מוסרי.
בהבדל מישראל שניצבת אל מול הרוע בהתגלמותו, הפגנות התמיכה במחוללי הרוע בדמוקרטיות המערביות (אלפי מפגינים בניו יורק ובלונדון) מוכיחות שהוא לא ניצב מולן, אלא הוא כבר בתוך ביתן.
התעלמות מהרוע וריצויו בדרישה מישראל לנהוג באזרחי עזה בניגוד למוסרה/מוסרן, כמוה כעטיפתו.
עטיפת הרוע בעזה התפוצצה לישראל בפנים, עטיפתו, כשהוא כבר בתוך ביתן, תפיל עליהן את הבית.

_____

ד”ר חנן שי הוא אלוף-משנה במילואים ומומחה בחשיבה ותכנון אסטרטגי צבאי ומדיני, פיתוח מנהיגות, וקבלת החלטות ועבודת מטה.