המלך חוסיין לא היה שותף לעמדת מחלקת המדינה בהקשר הפלסטיני. כאשר נודע לו על המהלכים לקראת “הסכם אוסלו”, אמר לראש המוסד ד’אז, שבתאי שביט, שהקמת מדינה פלסטינית תהווה גזר דין מוות למשטר ההאשמי. צמרת הצבא הירדני העבירה לצמרת צה”ל מסר דומה בעת החתימה על הסכם השלום ישראל-ירדן באוקטובר 1994.
על עמדת הערבים כלפי הפלסטינים אפשר ללמוד גם מהוועידה המשותפת של “הליגה הערבית” ו”הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי” ב-11 לנובמבר 2023, כאשר סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו ומדינות נוספות בלמו הצעה איראנית-פלסטינית להשעיית קשרים דיפלומטים, כלכליים, צבאיים ותיירותיים עם ישראל.
כמו כן, מדינות ערב לא הפעילו שריר צבאי או כלכלי למען הפלסטינים במלחמה הנוכחית, כפי שהיה גם בכל מלחמות ישראל מול טרור אש”פ וחמאס.
מדינות ערב מרעיפות על הפלסטינים מלל מחבק, אך המעש הערבי הוא אדיש-עד-עוין, ונמנע מצעדים מהותיים להקמת מדינה פלסטינית.
בניגוד למנהיגי המערב הפורשים שטיח אדום למבקרים פלסטינים, מנהיגי ערב מסתפקים במרבד מרוט.
מדוע מנהיגי ערב אינם שותפים לכמיהת מחלקת המדינה למדינה פלסטינית?
בניגוד למחלקת המדינה, מנהיגי ערב אינם מתייחסים לפלסטינים על בסיס תרחישים עתידיים וספקולטיביים, אלא על בסיס התנהלות פלסטינית מתועדת במישור הבין-ערבי, כולל נשיכת היד המסייעת.
לדוגמא, בשנות ה-50′ שיתפה ההנהגה הפלסטינית (ערפאת ומחמוד עבאס) פעולה עם “האחים המוסלמים” בפעילות טרור נגד המארחת המצרית. בשנות ה-60′ נקטה ההנהגה הפלסטינית בפעילות טרור נגד המארחת הסורית, וב-1970-1968 הציתה ההנהגה הפלסטינית מלחמת אזרחים בירדן כדי להפיל את השלטון ההאשמי. ב-1982-1970 גרמה ההנהגה הפלסטינית למספר מלחמות אזרחים בלבנון וניסתה להשתלט על ביירות. ב-1990 סייעו ערפאת ומחמוד עבאס לפלישת סדאם חוסיין לכווית, למרות שהייתה המארחת הערבייה הנדיבה ביותר ל-400,000 פלסטינים.
מנהיגי ערב אף מעניקים משקל רב לשיתוף הפעולה השיטתי של ההנהגה הפלסטינית עם גופים פורעי-חוק, רדיקלים ומתסיסים כגון גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, משטר האייתולות, צדאם חוסיין, “האחים המוסלמים”, צפון קוריאה, ונצואלה, קובה וארגוני טרור במזרח התיכון, אסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה הלטינית.
לכן, מנהיגי ערב רואים בפלסטינים אב-טיפוס לחתרנות, טרור, כפיות-תודה ובוגדנות בין-ערביים.
הם מודעים להשלכות האזוריות והגלובליות של מדינה פלסטינית מערבית לירדן, שתביא להפלת השלטון ההאשמי מזרחית לנהר; תהפוך את ירדן למדינה בלתי-נשלטת ובמה נוספת לטרור אסלאמי; נכס אסטרטגי למשטר האייתולות, “האחים המוסלמים” ודאע”ש שיפעלו ביתר שאת להפלת המשטר בסעודיה ושאר מפיקות הנפט הערביות; איום חמור על אספקת ומחיר הנפט ושיבוש הסחר העולמי; בוננזה לאיראן, “האחים המוסלמים”, סין ורוסיה, ונזק כבד לכלכלת וביטחון ארה”ב.
בניגוד למחלקת המדינה הסבורה שהטרור הפלסטיני מונחה-ייאוש, מנהיגי ערב מבינים שהוא מונחה-חזון, אשר מימושו מותנה בעקירת “הישות הציונית” מערבית לירדן ועקירת המשטר ההאשמי מזרחית לירדן.
בניגוד למחלקת המדינה המשוכנעת שהפלסטינים (כמו האייתולות) עשויים להקריב את חזונם על מזבח שדרוג משמעותי של רמת החיים ודו-קיום בשלום, מנהיגי ערב ערים למרכזיות החזון בהתנהלות ההנהגה הפלסטינית, האייתולות, “האחים המוסלמים” וחיזבאללה (כפי שמתעדים מערכת החינוך לשנאה ודרשות ההסתה במסגדים).
לסיכום, הקמת מדינה פלסטינית מחד, וערכים ואינטרסים של ארה”ב מאידך, הם דבר והיפוכו.
____
יורם אטינגר הוא דיפלומט ואיש עסקים ישראלי העומד בראש חברת US-Israel Opportunities, המתמחה ביחסי ארצות הברית–ישראל. כיהן בעבר כקונסול וציר בשגרירות ישראל בארצות הברית וכמנהל לשכת העיתונות הממשלתית
פרסם תגובה