תיאור כניסתו של דוד למרכז הפעילות מושפע מאישיותו הפיוטית. אפילו שמואל, איש הרוח הגדול, מתקשה לאבחן בתחילה את ייעודו של דוד ונותרת כל העֵת אווירה של סוד וכיסוי. כאשר שמואל רואה את בנו הבכור של ישי, אליאב, הוא מגיב במשפט המשמעותי: "וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד ה' מְשִׁיחוֹ". (פס' ו) אלא שהקב"ה מודיעוֹ שלא אליאב יהא מלך לישראל כיון ש"הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב". מכאן אנו חשים עוד יותר שהמועמד למלכות אמור לבטא איכות פנימית נדירה וכפי שסגולתו של השיר בפנימיותו כך טבעוֹ המיוחד של המלך העתידי. ולאחר שכל האחים עוברים על פניו "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן…". השימוש בהטיה "שאר" במקום "נשאר" נדיר ביותר ומקרב אותנו עוד יותר לאווירה השירית. ואז מופיעות המילים המתארות לראשונה ישירות את דוד: "וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי…". לא רק שאווירת שיר השירים כאן, אלא הביטוי "עִם יפה עינים" בִמקום וְגם יפה עינים, משאיר אותנו בשורות פיוטיות וזאת בנוסף לחשיפת השם דוד רק בפסוקים הבאים.

הופעתו המורכבת כניגון של דוד, הולכת ומתעצמת בהמשך. דווקא הוא שנבחר להיות המנגן בכינור שירגיע את רוחו הסוערת של שאול, לכאורה ללא כל קשר למשיחתו למלכות, הופך כאן דרך הניגון למלך. ובפרק יז תתרחש הופעתו הנוספת של דוד כמי שנלחם עם גלית וגם כאן לכאורה יתגלה הוא לשאול לראשונה ואף יזכה לכך ששאול עצמו ילבישנו את מדיו! אכן כבר מתחילת הדרך מסתברת לנו המורכבות הפלאית וְהמפתיעה בין המשורר והמלך המתגוררים יחד באישיותו של דוד המלך.

מירון ח' איזקסון הוא משורר ופרופ' לספרות באוניברסיטת בר-אילן