פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא – מישהו מסתיר את הכיור?

29-02-2024 | עדי רומם

“ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה…” (ל, יח). בפרקים לה-לח, שבהם מתואר מעשה בניית המשכן וכליו, מופיע תיאור עשיית הכיור בשורה אחת בין עשיית שאר כלי המשכן, “ויעש את הכיור נחושת…” אך בציווים שבפרקים הקודמים עשיית כיור אינה מוזכרת בכלל. נראה כאילו נשמט הכיור משם כדי להדגיש שהכיור איננו חלק אינטגרלי מהמשכן עצמו.

בימינו, בני אדם רגילים לרחצה יום יומית, ובוודאי לפני הליכה לאירועים מיוחדים. אפשר ללכת להתפלל או ללכת לשמוע קונצרט בלי להתרחץ, אבל אנחנו מרגישים שונה כאשר הכנו את עצמנו. ברחצה אנחנו מכינים מקום רחב בנשמה לספוג כל אשר ברצוננו לספוג. אבל בעולם שבו אין מים זורמים בברזים אין זה דבר מובן מאליו שנתרחץ לפני כניסה לקודש, דרוש מאמץ – לשאוב מים ולהביא מים.

התורה מחייבת “וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם. בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד.. אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת” (שמות ל, יט-כ). ההכנה חיונית לנו כדי לפנות מקום בתוכנו, ובחסידות דובר הרבה על אודות ההכנה למצווה שהיא גדולה מהמצווה עצמה.

הייתה תקופה שבה הונהג איסור על תפילה כאשר אדם טמא: “עזרא תיקן טבילה לבעלי קרי”, ובמשך כמה דורות נחלקו בנושא – האם למי שטמא מותר ללמוד תורה, להתפלל, כאשר טומאתו עליו. ההלכה הכריעה: כן! לאדם טמא מותר להתפלל ואף חייב להתפלל!

אם טהרה חיונית כל-כך לעבודה – והרי אסור לכהן לעבוד מבלי לקידוש ידיו ורגליו, “ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו” (ל, כא) – מדוע אין הכיור חלק אינטגרלי מהמקדש? כי אילו היה כן עלול אדם לחשוב שללא ההכנה והטהרה הנדרשת הוא איננו יכול או רשאי לגשת אל הקודש. אך לא היא. בנבואתו רואה זכריה הנביא את הכוהן הגדול “ויהושע היה לבוש בגדים צואים – ועומד לפני המלאך” (זכריה ג, ג), לאמר: אסור ששום לכלוך או טומאה, בגוף או בנפש, במעשים או במידות, ימנע מאדם לעמוד לפני המלאך, להיכנס אל הקודש.

הכיור, כלי המשכן – הגענו לכלי הקודש האחרון, כיור בחצר לרחיצת ידי הכוהנים ורגליהם לפני עבודת הקודש.

מידות הכיור לא מפורשות, נאמר רק כי בין אוהל מועד והמזבח צריכים להיות מים, ומידותיהם – חופשיות. ובאמת מידות הכיור ומקומם של המים השתנו במשך השנים. הכיור הקטן של המשכן הפך לפארק מים של ממש במקדש שלמה.

הרב יהושע אנגלמן תוהה – אם הכיור הוא כה חשוב, עד שאפילו אסור לכהן לעבוד מבלי לקדש ידיו ורגליו, כיצד זה הושאר הכיור לסוף הרשימה?

הרב יהושע אנגלמן הוא מורה, מוזיקאי ופסיכותרפיסט.

___

באדיבות אתר 929 תנך ביחד www.929.org.il

 

לבלוג של עדי רומם לחצו כאן

שייך לקטגוריה: פרשת השבוע,
תוכן ששייך למאמר:

שתפו

פרסם תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


אין לפרסם תגובות הכוללות תוכן פרסומי או פוגעני אשר חורג מגבולות הטעם הטוב.

מאמרים מעניינים נוספים

פרשת אמור- לפתוח יומנים, פגישה עם אלוהים

האחריות על הזמן מתחלקת בין אלוהים לעם ישראל, על השבת…

הבלוג של עדי רומם

למאמר המלא

פרשת קדושים- ערמה של מצוות

קדושה אינה רוחניות מרחפת וגם לא מלמול ריטואלי, קדושה היא…

הבלוג של עדי רומם

למאמר המלא

של מי החטאים האלה לעזאזל?

מושג השעיר לעזאזל אינו רק טקס דתי או אמצעי כפרה,…

הבלוג של עדי רומם

למאמר המלא

ציפור החופש וציפור הביטוי

חופש הדיבור, שהוא בדרך כלל מעלה אצל האדם, יכול להפוך…

הבלוג של עדי רומם

למאמר המלא

פרשת תזריע- הטוב, הרע והמצורע

הרבה מצורעים מסתובבים בינינו, הם לא נראים טוב ומתנהגים בצורה…

הבלוג של עדי רומם

למאמר המלא

פרשת שמיני- אני כאן כדי לנקום

נדב ואביהוא ניסו להגן על כבוד אביהם שלא הצליח להעלות…

הבלוג של עדי רומם

למאמר המלא

להגיע לאיזון הנכון

החֵלב והדם הם הפכים. החֵלב הוא כבד, שומני, מה שמכביד…

הבלוג של עדי רומם

למאמר המלא

פרשת ויקרא – לא ידעת? עוד יותר חמור

מדוע מעשה שנעשה בתום לב, מתוך שכחה או טעות אנוש…

הבלוג של עדי רומם

למאמר המלא

פָּרָשַׁת פְּקוּדֵי – כך בחושן, כך בבית העלמין הצבאי

במבט ראשון, החושן נראה פשוט מאוד בצורתו: “רבוע היה… וימלאו…

הבלוג של עדי רומם

למאמר המלא

פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל – טוות וחכמות

מדוע לטוות העזים, מלאכה שאנחנו כבר לא מכירים, הוענק תואר…

הבלוג של עדי רומם

למאמר המלא

פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה – יצירה ושגרה

קרבן התמיד הפך לעוגן יומי. מימוש הגדרותיו המדויקות מִסגרוּ את…

הבלוג של עדי רומם

למאמר המלא

פרשת תרומה – מחצית השקל, הכסף הגדול

בשתי דרכים שונות גויס הכסף לבניית המשכן. הדרך הראשונה היא…

הבלוג של עדי רומם

למאמר המלא
עגלת קניות
0

אין מוצרים בסל הקניות.

למעלה
חזרה
נגישות