משקלה העיקרי של הפרשה הוא בברית המחודשת בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא. אם עד עכשיו הייתם מובלים במדבר בתלות מוחלטת, ובלי שיהיו מכם יותר מידי ציפיות הגיע הזמן לקיים הסכם הדדי: העם מצווה על שמיעה ושמירה והאל ינצרו כעם סגולה.
בפרשתנו מסכם משה את נאומו לעם תוך הזכרת המצוות האחרונות: ביכורים, תרומות ומעשרות, וכן הציווי לקיים בארץ ישראל את מעמד הר גריזים והר עיבל. בטקס זה יעמוד שבט לוי בין שני ההרים וימנה קללות חמורות (ומחרידות עד מאוד) למשתמטים מקיום מצוות האל, וברכות לאלו אשר יקפידו לקיימן.
"וֶהֱפִיצְךָ יְהוָה בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן׃ וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף־רַגְלֶךָ…" (כח, סד-סה). המסר חד משמעי: הברכה נטועה בארץ והקללה תטלטל את העם החוצה.
*בהשראת אתנחתא – קריאות בפרשת השבוע / הרב בני לאו
הרב ד"ר בני לאו מרצה לדתות ומיתולוגיה בקתדרה, ראש מיזם "929-תנ"ך ביחד" ובעל תואר שני ודוקטורט מאוניברסיטת בר-אילן.
____
באדיבות אתר 929 תנך ביחד www.929.org.il
פרסם תגובה