בשעה טובה ילד ראשון בא לעולם בדרך הטבע. לא עפר מן האדמה ולא מן הצלע, אלא אם ואב והשותף האלוהי. ופחות מעשרה פסוקים אחרי לידתו יקום הילד שהיה לאיש ויהרוג את אחיו. אכן “לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ” כדברי אלוהים לקין, המקרא מציב את העוון הגדול מנשוא כבר בפתח, פתחו של ספר בראשית. ולצד חטאו של קין יש בפרקנו מעשה הרג נוסף.

המקרא שותק לגבי פרטי המעשה, ורק שירת ההתפארות של למך מלמדת על שקרה ומותירה אותנו באפלולית: “עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי” (ד, כד).

סיפור קין והבל אחיו יסמן את הדרך לבאים אחריו בספר – יצחק וישמעאל, יעקב ועשו, רחל ולאה, יוסף ואחיו, כל אלה אחים ואחיות שיחסים עכורים ביניהם. אור של תקווה יפציע בסוף הספר כאשר בני יעקב ייחלצו לטובת בנימין, ואור גדול הימנו יאיר בראשיתו של ספר שמות: משה הילד בתיבה, ואחותו מרים ניצבת מרחוק; ומשה האיש הולך במצוות האל לפרעה ועִמו – אחיו אהרון. שנאת אחים, נמצאנו למדים, איננה גזירת גורל.

ד”ר חיים חיון הוא מרצה בחוג למקרא ותרבות ישראל במכללת סמינר הקיבוצים

___

באדיבות אתר 929 תנך ביחד www.929.org.il