שלום ושמחה לכולם.
השבת אנו קוראים בפרשת “בשלח”, בה נמצאת שירת הים, השירה ששרו בני ישראל לאחר נס בקיעת ים סוף. לכן, שבת זו גם מכונה ‘שבת שירה’. אנו גם פוגשים את לחם המדבר – המן, שניתן לישראל עם יציאתם למדבר.
אחד הדברים המאפיינים את השנתיים האחרונות, ימי מגיפת הקורונה, הוא חוסר הוודאות, וחוסר הידיעה על המגפה, גורמיה והדרך להתמודד איתה.
זה אולי הדבר הקשה ביותר במציאות שלנו היום – חוסר הוודאות.
נראה שזה גם אחד הדברים המסבירים את התנהגותם של ישראל בצאתם ממצרים, ואת טענותיהם על ה’ ועל משה.
מה אכלו ישראל במצרים בהיותם עבדים? לכאורה, כפי טענתם המופיעה בפרשת השבוע – הם אכלו בשר: “וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְיָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה” (שמות טז ג).
האמנם?
בספר במדבר, בפרשת בהעלותך, גם שם מתלוננים בני ישראל על אוכל המדבר – המן, וכך מתואר שם: “וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר: זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים: וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ”. (במדבר יא ד – ז). מתחילים בדרישה לאכילת בשר, אולם בזכרונות שלהם יש – דגים, קישואים, אבטיחים, חציר (?), בצלים ושומים, תפריט צמחוני לגמרי. מה עם הבשר?
הם אמנם רוצים בשר, אבל האמת היא, שבמצרים לא קיבלו אותו. מה שנאמר בפרשתנו שישבו על ‘סיר הבשר’, הכוונה היא ליד סיר הבשר, כמו שמפורש פעמים רבות בפירוש המילה “על”; “וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה וְנָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר”. (במדבר ב, כ). הכוונה כאן היא ליד. גם במצרים – המצרים האדונים אכלו בשר, והעבדים ישבו לידם וניזונו משיריים של ירקות.
אם כן, מה הטענה שלהם?
סיר הבשר הוא ביטוי של ביטחון. הם אמנם היו עבדים ועבדו קשה מאד, אבל מזונם הובטח להם על ידי המצרים, כי זה היה האינטרס שלהם, שהעבדים יתקיימו במינימום.
בניגוד לוודאות והביטחון של המזון במצרים – את המן הם קיבלו במידה קצובה מידי יום ביומו, בלי אפשרות להשאיר ליום אחר, כי מי שהשאיר – השארית העלתה תולעים. וזה עצמו היה ניסיון גדול מאד. לכן, גם כאשר התורה משבחת את המן שניתן לאפותו ולבשלו ולהרגיש בו כל הטעמים, התורה גם מעידה שהוא היה ניסיון – “וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְיָ יִחְיֶה הָאָדָם”. (דברים ח ג).
הניסיון הגדול של המן הוא שאי אפשר לאגור, אי אפשר לאכול תוספות, כי צריך לדעת להסתפק במה שיש ולסמוך על ה’ המכלכל ומפרנס.
מכל מקום, עולה מהדברים כי חוסר הוודאות ביחס לעתיד הוא ניסיון גדול, כשם שאנו כיום עם כל העצמה שלנו, מתנסים בחוסר וודאות של המצב, וזה בהחלט קשה.
רעיון נוסף לרגל ט”ו בשבט החל השבועה ניתן לראות ולשמוע בקישור הבא:
שבת שלום ובשורות טובות.
פרסם תגובה