שלום ואור לכולם
השבת – אנו קוראים בפרשת וארא, פרשה המתארת את מאבקם של עם ישראל בהנהגת משה ואהרון לצאת לחרות. המאבק אינו פשוט ופרעה – הרודן המצרי, מסרב לתת את האישור הנדרש, גם כאשר הוא מקבל מכות נאמנות. השבת, אנו קוראים על שבע המכות הראשונות.
השבת אנו גם מציינים את ראש חודש שבט, המקרב אותנו לט”ו בשבט – ראש השנה לאילנות, חגה של ארץ ישראל.
יציאת ישראל ממצרים אינה רק תהליך היסטורי אלא סמל והדרכה למצבי הצרות של ישראל בכל הזמנים. (מצרים = מְצָרים, צרות).
גם מתיאור דרכי הגאולה והישועה ביציאת מצרים, צריך ללמוד על דרכי הישועה בכל הדורות.
בתיאור הנהגת הגאולה, התורה חוזרת כמה פעמים על שמות המנהיגים – משה ואהרון – בשני אופנים: “וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (שמות ו, יג), כאן הוקדם משה לאהרון. במקום אחר הסדר הפוך: “הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה’ לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם” (שם כו). ובמקום שלישי – “הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן (שם כז).
רש”י מסביר בשם חז”ל את טעם השינויים בסדר הופעתם: “הם בשליחותם ובצדקתם מתחילה ועד סוף”. במדרש נאמר בהסבר שינויים אלו: “לא משה גדול מאהרון, ולא אהרון גדול ממשה בתורה. ר’ אבא אמר: (מָשָל) למלך שהיו לו שתי מרגליות טובות ונתנן בכף מאזניים; לא זו גדולה מזו ולא זו גדולה מזו, כך הם משה ואהרן שווים” (שהש”ר פרשה ד). כלומר, הצלחת הגאולה תלויה במנהיגים שיהיו צדיקים, שהיחסים ביניהם יהיו תקינים, ללא תחרות קנאה ושנאה.
רעיון זה נאמר בתהילים (קלג): “שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד: כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו: כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה ה’ אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם”.
במבט ראשוני, הקשר בין שלושת הפסוקים אינו מובן. וייתכן להסביר זאת על פי פרשתנו; התנאי לגאולה הוא הרגשת היחידים והתנהגותם כאחים – “שבת אחים גם יחד” (פסוק א), הדבר נלמד מהקשר המיוחד ומתחושת האחווה של מנהיגי הגאולה – משה ואהרון. משה מושֵחַ את אחיו בשמן המשחה (כשמן הטוב). הם אינם מקנאים ונאבקים זה בזה, אף על פי שייתכנו לכל אחד סיבות משלו. עם זאת הם אוהבים ומוותרים זה לזה מתחילה ועד סוף (כל זה בפסוק השני).
כך הוא טל חרמון, ההר המוריד את שפעו על הררי ציון, כך ציווה ה’ את הברכה חיים עד העולם. (פסוק שלישי) כלומר, כדי שירֵד שפע הגאולה על ישראל, צריך לנהוג באחווה וללא קנאה, כהתנהגותם של האחים הצדיקים. בכך נהיה מובטחים בברכת חיים עד העולם.
כך גם נוכל לקשר בין פרשת השבוע העוסקת כאמור בתהליכים הגאולה, ובין חודש שבט, העוסק במציאות של ארץ ישראל, שגם בה התנאי לקיום ולביטחון מותנה במערכת יחסים חיובית בין המנהיגים, ובין כל חלקי העם.
שבת שלום וחודש טוב.