שלום ואור לכולם.
השבת אנו מסיימים בקריאת ספר בראשית, ונפרדים מיעקב אבינו ומבניו. יעקב מברך את בניו לפני מותו ומבקש מיוסף שיקבור אותו בארץ כנען, בקשה שיוסף מקיים.
בהמשך מתוארים מערכת היחסים בין יוסף ובין אחיו לאחר מות יעקב וקבורתו בארץ כנען.
יש משהו מיוחד בפרשת ויחי, ובו היא מיוחדת מכל פרשיות התורה; התורה מחולקת לפי המסורה לשתי סוגי פרשיות – פרשה פתוחה ופרשה סתומה. פרשה פתוחה, מתחילה תמיד בשורה חדשה, והפרשה שלפניה מסתיימת כאשר השורה האחרונה נשארת ריקה עד הסוף. לעומת זאת, פרשה סתומה – מתחילה באמצע שורה והמרווח בינה ובין הפרשה הקודמת הוא לפחות בן תשע אותיות.
כל פרשות השבוע הן פרשות פתוחות, חוץ מפרשת ‘ויחי’ שהיא פרשה סתומה.
מדוע?
רש”י מביא לכך שני הסברים, המיוסדים על דברי חז”ל:
“למה פרשה זו סתומה?
לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו, נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם.
דבר אחר: שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו”. (רש”י, בראשית פרק מז, כח)
לפי הפירוש הראשון – מותו של יעקב המתואר בפרשה מהווה תחילת שעבוד מצרים, ונסתמו עיניהם ולבם של ישראל.
לפי הפירוש השני, יעקב מנסה לגלות את הקץ לבניו, והדבר נעלם ממנו. כך מתארת התורה את תחילת הברכות: “וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים”. (בראשית פרק מט א), ואז – הקץ נעלם ממנו, והוא עובר לברך אותם.
למה באמת הדבר נעלם ממנו והוא אינו יכול לגלות את הקץ.
הרב זקס ז”ל נהג לומר כאשר נשאל להסביר את מציאותו הרע בעולם – הוא היה אומר שאין על זה תשובה… כי אם הייתה תשובה – אנשים לא היו פועלים ומנסים לשפר את העולם, כי היו מקבלים את הכל בהשלמה. דווקא חוסר ההבנה והידיעה דוחפים את האנשים לעשות שינויים ולהתקדם. אפילו גדולי עולם, כאברהם, משה רבנו וירמיהו, שואלים על חוסר הצדק שלכאורה נראה להם, ושאלתם נועדה לבטא חוסר השלמה עם המציאות, וניסיון לתקן את העולם.
כיוצא בזה, גם לגבי גילוי הקץ.
אם היינו יודעים מתי יבוא סוף לצרות, היינו מתייאשים בכל הדרך לשם.
המציאות שמגיעה אלינו, לפעמים מורכבת וקשה, ואנו מצווים לפעול ולעשות כדי לתקן, כדי לקרב את הקץ.
מבחינה מסוימת זו גם משמעות הברכות לשבטים – להכיר בכוחו של כל שבט וכל יחיד, ולפעול באמצעות כוח זה לתקן את העולם.
ומה יהיה עם הקץ?
יגיע כשצריך…
שבת שלום ובשורות טובות