02-04-2023 | עדי רומם

יש כאן שאלה עקרונית: מה אנו רוצים לזכור בליל הסדר – את השעבוד או את הגאולה? את הסבל או את השחרור ממנו?

מאת: יאיר ברנשטיין

פרק יב ברובו עוסק בהלכות חג הפסח – כמה ימים יש לחגוג את החג ומתי יש לחגוג אותו, מה יש לשחוט (שה), כיצד צריך להכינו (צלי), ומה תהיה התוספת למנה העיקרית (מצה ומרור). מעניין שטעם חיוב אכילת המצה יחד עם קרבן הפסח אינו מתיישב עם מהלך העניינים בפרק. בפסוק לט כתוב “וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ. כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם”. מכאן שסיבת אכילת המצה היא החיפזון שביציאה. ואולם, בפסוק ח כבר הופיע הציווי על אכילת הפסח עם מצות “וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר, בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ”. כאילו מצות כבר היו בידם. גישה דומה משתקפת במשפט הארמי הפותח את ההגדה של פסח: “הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים” (זה לחם העוני אשר אכלו אבותינו בארץ מצרים). משפט זה מתבסס על ציווי הפסח בדברים פרק טז: “שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל-עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי”

אם כן, בליל הסדר אותו סמל נושא בחובו שני סימולים: א. המצות הן זכר ליציאה ממצרים בחיפזון. ב. המצות הן זכר למזון בני ישראל במצרים. ואין זה דיון היסטורי גרידא. יש כאן שאלה עקרונית – מה אנו רוצים לזכור בליל הסדר – את השעבוד או את הגאולה? את הסבל או את השחרור ממנו?

ליל הסדר אינו האירוע היחיד במעגל החיים היהודי המשלב את זיכרון הטוב וזיכרון הרע. מקרים כאלה יכולים להיות תוצאה של גישה רֵאלית לחיים ולא אידילית. גישה הרואה את החיים בשלמותם ולא מתעלמת מן הרגעים הרעים.

יאיר ברנשטיין הוא בוגר תכנית ‘רביבים’ ושליח הוראה בבית ספר יהודי בשיקגו, שם הוא מלמד יהדות ועברית

באדיבות אתר 929 תנך ביחד www.929.org.il