האירועים האחרונים גרמו לפחד גדול מהקרבה למקדש. על כן כעת האחריות המעשית וגם האישית לשמירה על קדושת המקדש – מוטלת על הכוהנים והלוויים.
אך לצד החובות יש גם זכויות:
מתנות כהונה: מה זה כולל? חלקים מהקרבנות, ביכורי הגידולים החקלאיים, הבכורות וההקדשים (המכונים בפסוקים “חרם”).
מַעֲשֵׂר ללוויים: “כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל… נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה” (פסוק כד).
מעשר מן המעשר: הלוויים שמקבלים מעשר מבני ישראל נותנים מתוכו מעשר לכוהנים.
המוזיקאי קובי אוז, מוצא באירועי הפרשה את ההסבר לזכויותיהם של הכהנים והלויים.
עכשיו לגמרי ברור כל הבלגן עם קורח ועדתו, ברור גם העניין עם נדב ואביהוא. כדי לקבל הצדקה להשתרר על העולם הדתי והטקסי של עם ישראל, צריכים הכוהנים והלוויים להוכיח כי הם שם בזכות ולא בחסד. אחרי האפיזודה שבה אלוהים מפריח לאהרן את המטה ובוחר בשבטו כשבט הנבחר, אנחנו מוסיפים את זה שעבודת המשכן היא עבודה בסכנת חיים שלא מתאימה לכל אחד. ראו את נדב ואביהוא, ראו את קורח ועדתו – כלומר, הם ממש נהרגים באוהלה של תורה ולא באופן מטפורי כנהוג בימינו. זו ממש מסוכנת, מתאימה רק לנבחרים והאחרים לא יכולים להיות שם.
כל המאורעות וההתמרדויות היו כדי לחנך את עם ישראל, לתרום ולסור למרותם של הכוהנים והלוויים, לפרנס ולזון אותם, לשלם את מִסי הבכורה לה’ דרכם, ולהעביר פחות או יותר הכול דרכם. קרבנות למיניהם מן היקב ומן הגורן, צאן, בקר, נזירוּת ושמחות… הכול דרך הכוהנים. יש להם בלעדיות על הנפנף של המנגל ואין בלתם.
הם יודעים את מה שאנחנו יודעים. אם אתה רוצה להיות בהנהגה, אתה צריך לדמם עם כולם, למסור את נפשך, צריכים לשכב ביחד בשוחות, להגן על עם ישראל תוך כדי סכנת נפשות. מי כחייל בכיבוש הארץ או בשמירה על המחנה ומי כאיש דת מול סכנת הטעות או החטא בעבודת המשכן – סכנת מוות לגמרי מוחשית לפי הפרקים האחרונים.
פרסם תגובה