הגליוטינה של המהפכה הצרפתית, הגולג של הקומוניזם וחדרי הגז של הנאציזם הם סמליו של האדם האירופי ששוחרר משעבוד למוסר הקתולי המדכא ויצא לחופש ליברטריאני: חופש נטול עול מוסרי מה שגרם לו לחזור ולהשתעבד, כמו האדם הטרום תרבותי, ליצריו האפלים ביותר.
אירופה והאנושות ניצלו ע”י הדמוקרטיות האנגלוסקסיות, שבצו מצפונן ומוסרן התנ”כי, התגייסו ללא היסוס להצלתם והקריבו לשם כך קורבן עצום.
באותו צו הן גם התגייסו ב-1947 לפרסם באמצעות האו”ם את ההכרזה על זכויות האדם שקבעה שאדם לא יוגבל בזכויותיו ובחירויותיו, פרט לנדרש בדרישותיו הצודקות של המוסר. ההכרזה לא פרטה את סוג המוסר וערכיו וגם לא לקחה בחשבון שמאז ניתוקה מהמוסר הקתולי, אירופה בניגוד לדמוקרטיות האנגלוסקסיות נותרה ללא מוסר סדור.
מצויד בזכויות, ללא מוסר סדור של חובות שמילוין מאפשר לממש זכויות, הליברל האירופי דומה לנהג שהוכשר לנהוג אך ורק באור ירוק. בלי אור אדום של חובות מוסריות, אירופה נשארה גם אחרי מלחמת העולם השנייה, בית יוצר לרעיונות חברתיים אוטופיים, שהאחרון בהם, הרב תרבותיות, גרם לערבוביית עמים שמטלטלת כמעט את כל הדמוקרטיות הליברליות ומאיימת על יציבותן.
בתהליך אוסמוזי הפוך, “מוסר” הזכויות האירופי חדר גם לדמוקרטיות האנגלוסקסיות. בהשפעת ניצחון תרבותן על הקומוניזם ועלייתן עקב כך של תיאוריות אוטופיות כ”קץ ההיסטוריה”, הן (בעיקר ארה”ב) נטשו את מוסר החובות שלהן – שמחויבות לערכיו העניקה להן שנים ארוכות של שגשוג, יציבות ויכולת להציל את העולם ולהנהיגו – והחליפו אותו ב”מוסר” הזכויות.
מהכרת תורפותיה של הדמוקרטיה המערבית, בעיקר התעלמותה מהלקח הראשי של השואה – שעבודו של האדם ליצריו האפלים בגלל הפשטתו ממוסר חובות, מקימיה של ישראל קבעו שערכיה של המדינה היהודית, יהיו ערכיו של הליברליזם העברי שהם ערכי מוסר הנביאים התנ”כי. הם נקבעו במגילת העצמאות ובהמשך בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו שמעניק להם תוקף של חוקה.
כבדמוקרטיות האנגלוסקסיות, גם זהותה של ישראל שונתה במאה הנוכחית, מליברלית עברית, לליברלית אירופית – דמוקרטיה שמקדשת חירויות וזכויות אדם, בלי לאזנן כבמוסר העברי שקבוע בחוק, בחובות, כדי לחולל צדק חברתי.
הקורבן הראשון והראשי לשינוי זהותה היהודית של המדינה היה צה”ל. סוכני הליברליזם האירופי החליפו בו את דוקטרינת ההכרעה המסורתית שלו, שעקרונותיה האוניברסאליים מותאמים למוסר המדינתי העברי האוניברסלי שבחוק, בדוקטרינת הרתעה: רעיון סובייקטיבי שמנוגד לחלוטין לעקרונות המלחמה האוניברסאליים האובייקטיביים ועקב כך גם למוסר האוניברסאלי; זהו המוסר, שהודות לדבקות בערכיו, ישראל, כמו ארה”ב ובריטניה, שגשגה כלכלית וחברתית והשיגה את ניצחונותיה הצבאיים הגדולים במאה הקודמת.
בתהליך שינוי זהותו של צה”ל מצבא ליברלי עברי לצבא ליברי אירופי מבוסס חשיבתם הסובייקטיבית של דלז וגואטייה, נוסף לו ‘קוד אתי’, שהיה מיותר, כשצה”ל פעל לאור עקרונות המלחמה והמוסר העברי האוניברסאלי.
הערך הראשון ב’קוד האתי’ מתנגש חזיתית בערך הראשון שבעקרונות המלחמה האוניברסאליים ועקב כך בייחודו של צה”ל המסורתי: צבא שמפקדיו ולוחמיו אינם מקבלים משימה ודבקים בה, אלא לאור המטרה, מגלים יוזמה ואחריות ומחליטים עצמאית על המשימה ועל שינויה, ברוח נאומו של בן גוריון לקציני צה”ל ב-1952: “כל חייל חייב לראות עצמו במצבים מסוימים כאילו בו לבדו תלוי גורל המערכה, ובמקרה שאין לו הוראה ברורה, או שהמצב נשתבש – עליו לראות עצמו כמפקד עליון, כמתכנן וכמבצע.”
הפיכתו של שדה הקרב הצבאי ל’שפיט משפטית’, כמו מהפכת ‘הכל שפיט’ האזרחית, סתמה את הגולל על מקור עוצמתו של צה”ל: יוזמתם ואומץ ליבם האזרחי של מפקדיו ולוחמיו להעז ולנצח, בידיעה שגם אם ישגו, ישפטו פיקודית ולא משפטית.
קורבנות מלחמת הפתע הזוועתית ב-23 הם קורבנות המהפכה ששינתה את זהות המדינה ובראש ובראשונה את זהות צה”ל – מהפכה שמחקה את הישגי המאמצים לשיקומו אחרי ההפתעה ב-73.
ספק אם האמריקנים ערים למהפכה התרבותית שעברה על ישראל ועל חלקה בתבוסה הצבאית שהיא ספגה, אך הכרזתו חסרת התקדים של הנשיא ביידן על תמיכתו בישראל, מטילה עליה חובה להתעשת מיד ולשם כך, עליה לשוב לזהותה המולדת – מדינה יהודית ודמוקרטיה, ליברלית עברית.
כנגזר מכך, נדרש מצה”ל ומפקדיו – בעצמם קורבנות מהפכת שינוי זהותו – להשיב לו, ללא שיהוי, את זהותו המקורית.
השגת ניצחון צבאי במערכה הכרעתית קצרה וזולה כל האפשר, היא חובתו של צה”ל למדינה ואזרחיה וחובת ישראל לעם האמריקני ולנשיא ביידן על חיבוק האב החם שהוא העניק לה אמש.
מעודד מהצלחותיה של ישראל, פרי שובה לזהותה המולדת, יוכל הנשיא לגשת למשימתו הגדולה – השבת זהותה הערכית המולדת של ארה”ב ועקב כך ליכולתה להנהיג את העולם לאור ערכיה.

_____

ד”ר חנן שי הוא אלוף-משנה במילואים ומומחה בחשיבה ותכנון אסטרטגי צבאי ומדיני, פיתוח מנהיגות, וקבלת החלטות ועבודת מטה.