מחוות של ארה"ב וישראל לטרור אסלאמי/ערבי/פלסטיני, והסרת האופציה הצבאית – ע"י ארה"ב – משולחן המו"מ עם משטר הטרור האיראני, נתפסים כחולשה בעיני טרוריסטים, יריבים ובעלי-ברית של ארה"ב.

מדיניות זאת מתעלמת מ- או ממעיטה במשקל – תיעוד אובייקטיבי של 1,400 שנות התנהלות הטרור האסלאמי, ומתבססת על הערכה ספקולטיבית של התנהלותו העתידית.

מדיניות זאת מכרסמת בתדמית-ההרתעה של ארה"ב המהווה תנאי בל יעבור לצמצום אי-שפיות העולם, ומקרבת את הטרור האסלאמי לאדמת ארה"ב.

מדיניות זאת (של ארה"ב) מבוססת על ההנחה שהטרור האסלאמי הוא מונחה-יאוש, ולכן יש, כביכול, להתמקד בטיפול בסיבות היאוש (דיפלומטיה וסיוע כלכלי), ולא בטיפול בטרור (צבא). אבל, מאז המאה השביעית הטרור האסלאמי הוא מונחה-חזון דתי, פנאטי להשתלטות על העולם ושיעבוד "הכופרים" לאסלאם.

מדיניות זאת מניחה שהטרור האסלאמי מהווה תגובה למדיניות ארה"ב. אבל, הטרור האסלאמי רודף את ארה"ב מסוף המאה ה-18 בין אם בבית הלבן נשיא דמוקרטי או רפובליקני, כפי שהיה בתקופת אובמה וטראמפ.

לדוגמא:
• בשנות ה-80' של המאה ה-20 היה לסיוע אמריקאי צבאי, דיפלומטי ופיננסי תפקיד חשוב בהצלחת המוג'אהידין לסלק את ברה"מ מאפגניסטן. אבל, טרור אסלאמי הקשור למוג'אהידין פתח ב-1996 במיתקפה על ארה"ב, שהגיעה לשיאה ב-11 לספטמבר 2001.
• ב-2015 היה לארה"ב תפקיד מרכזי בגיבוש הסכם הגרעין עם איראן שהביא לטהראן בוננזה של מיליארדי דולרים ושידרוג דיפלומטי חסר-תקדים. אבל, משטר האייתולות הגיב בהחרפת פעילותו כמרכז אזורי ועולמי אנטי-אמריקאי להפצת חתרנות, טרור, מלחמות, טכנולוגיות בליסטיות וסמים במפרץ הפרסי, המזרח התיכון, מרכז אסיה, אפריקה, אירופה, דרום ומרכז אמריקה ותאי-טרור-רדומים בארה"ב.
• ב-2011 יזמה ארה"ב את מתקפת-נאט"ו על משטר קדאפי שהביאה להפלת קדאפי ע"י ארגוני טרור אסלאמים. אבל, ב-2012 השתלטו טרוריסטים אסלאמים על הקונסוליה האמריקאית ומפקדת המארינס בבנגאזי, רצחו את השגריר האמריקאי ועוד 3 אזרחי ארה"ב, והפכו את לוב למוקד טרור אסלאמי אנטי-אמריקאי אזורי ועולמי.
• ב-1978/79 העניקה ארה"ב רוח-גבית עזה להשתלטות אייתוללה חומייני על איראן, ו"תקעה סכין" בגב השאה הפרסי שהיה "השוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי". אבל, חומייני השתלט על שגרירות ארה"ב, החזיק 63 אמריקאים כבני-ערובה במשך 444 ימים, והפך לאיום המרכזי על יציבות האזור והעולם, כולל קיום כל משטר ערבי פרו-אמריקאי.
• ב-1982/83 שלחה ארה"ב חיילים ללבנון כדי לבלום את מתקפת צה"ל על אש"פ. אבל, ב-1983 נהרגו כ-250 אמריקאים ע"י משאיות-תופת של הטרור האסלאמי והפלסטיני, שהוטמנו בשגרירות ארה"ב ובמפקדת המארינס בבירות.
• ב-1993 ו-2005 העניקה ישראל לפלסטינים מחוות חסרות-תקדים, כאשר הפקידה בידיהם סמכות שלטונית מרחיקת-לכת בכל רצועת עזה, וחלקים נרחבים ביו"ש (שלא הוענקה להם ע"י מצרים וירדן כאשר שלטו שם), כולל הכנסת כ-100,000 טרוריסטים פלסטינים מתוניסיה, תימן, סודן ולבנון לרכסי הרים החיוניים לקיום ישראל. אבל, תגובת אש"פ וחמאס למחוות חסרות-התקדים הייתה – כצפוי – גל חסר-תקדים של טרור וחינוך לשנאה המייצג את החזון הפלסטיני: חיסול המדינה היהודית ולא דו-קיום בשלום.
• בשנות ה-50', ה-60', ה-70' ועד 1990 העניקו מצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית לפלסטינים סמכויות ארגוניות, כלכליות, ולעתים אף שלטוניות. אבל, הפלסטינים בראשות הפתח' ואש"פ הגיבו בחתרנות וטרור, היו קרובים להפלת השלטון בירדן ולבנון, והצטרפו לפלישת צדאם חוסיין לכווית שהייתה המארחת הנדיבה ביותר ל-400,000 פלסטינים חברי ומקורבי אש"פ. מכאן התייחסות משטרים ערביים לפלסטינים כאב-טיפוס לבוגדנות וטרור, והפער העמוק בין המלל הערבי הפרו-פלסטיני לבין המעש הערבי האדיש/עוין לפלסטינים, כולל הסתייגות מהקמת מדינה פלסטינית שתוסיף – להערכתם – דלק למדורת המזה"ת.

לאור המציאות הנ"ל, על ישראל וארה"ב להימנע משיעבוד מציאות ארוכת-שנים של הטרור האסלאמי/ערבי/פלסטיני להערכות עתידיות ספקולטיביות המונחות ע"י כמיהה לשלום, פן יפגע הדבר בכח-ההרתעה האמריקאי והישראלי לשביעות רצונן של איראן, האחים המוסלמים, טאליבן, אל קעידה, חיזבאללה, חמאס, הרשות הפלסטינית, כמו גם פקיסטן, תורכיה, סין ורוסיה.

שלא כמו אוכלוסיית גרמניה בתום מלחמת העולם השנייה שהייתה נכונה – היסטורית, תרבותית, רעיונית, מדינית וחינוכית – לאמץ את מוסדות וערכי הדמוקרטיה, זכויות האדם ודו-קיום בשלום, המזרח התיכון המוסלמי/ערבי קשור בטבורו לערכים בני 1,400 שנים הרואים בתרבות המערבית איום היסטורי, דתי, ותרבותי, ומטפחים אי-סובלנות, אלימות, עריצות, חתרנות וטרור בינערבים ובין-מוסלמים.

ההנחה שהטרור האסלאמי/ערבי/פלסטיני יעניק ל"כופרים" במערב ובישראל דו-קיום בשלום – שהם מונעים בשיטתיות משכניהם ה"מאמינים" – עדין מנותקת ממציאות המזרח התיכון.

לכן, על ארה"ב וישראל לחתור לשלום ע"י שדרוג העוצמה הצבאית וכח-ההרתעה ולא ע"י מחוות, ויתורים ונסיגות.