מחשש מוצדק לפגיעה באזרחים המרוכזים ברפיח, ארה"ב מונעת את ההשתלטות הצבאית עליה ואיננה מעלה הצעות אלטרנטיביות מעשיות.
קריאתה של סגנית הנשיא קמילה האריס למנוע את הפעולה ברפיח מכיוון שהיא לא מצאה במפה שום מקום שאליו אפשר לפנות את אזרחיה היא שיאו של אבסורד הומניטרי שנובע מחיפוש פתרון קל מתחת לפנס.
עצירת התהליך המוצלח של פירוקה הצבאי והפוליטי של הישות החמאסית גורמת להארכת סבלם של אזרחי הרצועה ולא פחות חשוב מכך, של שכניהם במערב הנגב ובישראל – קורבנות המפלצת החמאסית, שכמו הנאצית, גם היא לא חטפה את השלטון, אלא הגיעה אליו בבחירה דמוקרטית של אזרחיה.
התבוננות אחרת במפה הייתה מעלה נגד עיניה של סגנית הנשיא פתרון הומניטרי זמין מידי, היחיד האפשרי הן להשלמת המערכה הצבאית נגד חמאס ובכך לחסל את מנוע הבעיות ההומניטריות ברצועה והן כדי למנוע את הבעיה ההומניטרית ברפיח: מילוט אזרחיה למקלט זמני בטוח, ברפיח המצרית.
האמריקנים מתנגדים לפתרון הזה משום שהוא מנוגד לחוק המלחמה האוסר על העברת אזרחים.
חוק הוא אמנם מוחלט, אבל מאחר וחוק איננו יכול לענות על כל האפשרויות הוא מוכפף למוסר שממנו החוק נגזר.
מצוינות מנהיגותית מתגלה בבחירה בין אלטרנטיבות גרועות, שכן היא מכריחה להפעיל שיקול דעת ערכי-מוסרי, שמשמעו הוא לאזן ולתעדף בין החוק לבין המוסר וערכיו שממנו החוק נגזר. רק כך, אפשר לבחור באלטרנטיבה, שגם אם איננה נתמכת על ידי החוק, היא הפתרון המוסרי ולכן ההומניטרי הנכון ביותר.
ארה"ב וישראל חולקות ערכים זהים; לוחות הברית של משה, שדמותו המפוסלת אוחזת בידיו בלוחות הברית, ניצבת בבית המשפט העליון של ארה"ב.
מצוינות מנהיגותית מחייבת להגיע כעת לפשרה הומניטרית שעיקרה הוא זה: היענות של ישראל לדרישה ההומניטרית האמריקנית להצפת הרצועה בשיירות מזון והספקה והיענות של ארה"ב לדרישת ההומניטרית של ישראל לאפשר לה לסיים את המערכה הצבאית ולהקים לשם כך מקלט הומניטרי זמני ברפיח המצרית.
אזרחי מערב הנגב הם קורבנות למפלצתיות שלא נראתה כמוה מעולם, אפילו לא במלחמת העולם השנייה: מפלצות אדם שאבדו צלם אדם ושבהפיכת עצמם, ילדיהם ואזרחיהם למגינים אנושיים ולפצצות אדם, אבדו גם צלם יצור חי – זוועה שאפילו הנאצים לא ביצעו כמוה.
אזרחי מערב הנגב גם הם קורבנותיו של המשבר ההומניטרי ברצועה, שמונע סיום מהיר של המערכה ושל סבלם.
הצפת הרצועה בשיירות מזון והספקה כדי לפתור בעיה הומניטרית אחת של אזרחי הרצועה ולהשאיר בעינה ולהגדיל בעיה הומניטרית שניה של אזרחי ישראל, היא אבסורד הומניטרי בלתי מתקבל על הדעת, ממי שההומניטריות היא מותג הבחירות שלו.
כדי להחליף את האבסורד ההומניטרי בצדק אלמנטרי, מצופה מהנהגת אזרחי מערב הנגב – נפגעיו הראשונים של האבסורד, שיקראו למחאה לאומית ובינלאומית ענקית שתשמיע בקול צלול ורם כי ה"הפתרון ההומניטרי לסיום המלחמה נמצא משני עברי הגדר" (גדר ההפרדה ברפיח).

ד”ר חנן שי הוא אלוף – משנה במילואים ומומחה בחשיבה ותכנון אסטרטגי צבאי ומדיני, פיתוח מנהיגות, וקבלת החלטות ועבודת מטה.