רגעי הפרֵדה והפגישה של יעקב ויוסף הם חיבוק מתפתל של חיים ומוות. יעקב רואה את הכתונת והדם, וזועק "טרוף טורף יוסף" (לז, לג). יוסף הוא מת-חי, חי הנחשב למת. שנים עוברות, יעקב ממאן להתנחם, הוא חש בחיים שמפעמים להם בסתר, מאחורי סיפור המוות הבדוי.

כשהוא מתבשר (בסוף הפרק הקודם) "עוד יוסף חי" (מה, כח), הבשורה כמעט וגורמת למותו: "ויפג לבו" (מה, כו). "עוד יוסף חי", הוא חוזר ואומר כלא מאמין, "אלכה ואראנו בטרם אמות". בבאר שבע, קצה ארץ כנען, מתגלה אליו ה' בניסוח חשוד: "ויאמר יעקב יעקב, ויאמר הנני" (מו, ב). שם, בעקדה ("ויאמר אליו אברהם, ויאמר הנני" – כב, א) הייתה זו בשורת מוות: "קח את בנך", כאן זו בשורת חיים: הבן הנחשב למת מוענק לו מחדש, חי. עם מבט מנחם למה שיקרה בשעת מותו שלו: "ויוסף ישית ידו על עיניך" (מו, ד).

החיים והמוות מתפתלים זה בזה גם בעיצומו של רגע הפגישה הממשית בין האב לבנו: "וַיֵּרָא אֵלָיו, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָיו, וַיֵּבְךְּ עַל-צַוָּארָיו עוֹד" (מו, כט). מי הוא הרואה, מי הנופל, מי הבוכה? אם זהו יוסף, כפי שרומז נושא הפסוק, הרי שזהו רגע שיש בו, שוב, חיים ומוות, תנועה ושיתוק: יוסף הוא הפעיל, המחבק, הבוכה, ויעקב הוא המשותק, ההמום, הקופא על מקומו. כשיעקב מתעשת ומצליח לדבר הוא שב וכורך את מותו שלו עם חיי יוסף: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, אָמוּתָה הַפָּעַם, אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת-פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי" (שם, ל).

וכמו בעקדה, גם כאן, ברגע החי של המפגש, חבוי מוות נסתר: תחילתה של גלות מצרים. לנצח תהיה שמחת המפגש בין השניים מהולה בצער הגלות ההיא. גם יוסף וגם יעקב יעלו ממצרים כגופות חנוטות, אחרי מותם.

פָּרָשַׁת וַיִּגַּשׁ היא פרשת השבוע האחת-עשרה בספר בראשית. היא מתחילה בפרק מד פסוק יח, ומסתיימת בפרק מז פסוק כז.

בפרשתנו הישורת האחרונה בסיפורי יוסף. לאחר שיעקב נתן את הסכמתו לירידתו של בנימין למצרים, לבקשת השליט המצרי – הלא הוא יוסף, שוב מגלה יהודה מנהיגות כאשר הגביע המושם בערמה באמתחתו של בנימין, גורר אותם להסתבכות נוספת. נאומו של יהודה שובר את הקש האחרון, ויוסף שכבר אינו יכול עוד להתאפק, סוף סוף נחשף מתוודה. "ויֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי".

אחד מרגעי השיא של הפרשה מתאר את הפגישה המרגשת בין יוסף לאביו הזקן, המתגעגע והמתקשה להאמין. חמישה פעלים מתארים רגע נדיר של מפגש: "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד". בני ישראל יורדים למצרים. הגלות מתחילה כאן.

ד"ר חיותה דויטש היא סופרת ועורכת.

___

באדיבות אתר 929 תנך ביחד www.929.org.il