ד"ר דנה פאר
מאמרים_סטריפ_אתר-removebg-preview

מאת: ד”ר דנה פאר, גרונטולוגית (.Phd, M.A) (מומחית למדעי הזיקנה) ומרפאה בעיסוק (.B.O.T).

חברה של חברה מספרת לי: כבר כמה זמן אני רואה שאמא שלי לא מקפידה על ניקיון כמו פעם, אז חשבתי שאולי היא כבר לא רואה כל כך טוב, ולא התייחסתי. בפעמים האחרונות שביקרתי ראיתי שהיא לובשת אותה שמלה. שאלתי למה היא לא מחליפה, והיא אמרה לי שזו השמלה שהיא אוהבת ושאני אפסיק לבדוק אותה. בסדר. ו, האוכל שהיא מכינה כבר שנים… קצת השתנה לו הטעם וזה לא מה שהיה. אבל הדבר שממש הדליק לי נורה אדומה זה שהיא הלכה למכולת עם 300 ₪ וחזרה עם קוטג’, לחם קל וארנק ריק! שאלתי אותה איפה הכסף, והיא לא יודעת. אמרה שהיא בכלל לא לקחה כל כך הרבה כסף כי זה רק המכולת ומה פתאום שהיא תיקח יותר מ-20 ₪  ועוד סיפורים. אבל אני יודעת שהיו לה 300 ₪, ועכשיו אין. אני פשוט לא מבינה מה קורה איתה! מה עושים? הצעתי לה ללכת עם אמה להערכה רפואית מקיפה, ובסופו של תהליך היתה אבחנה של דמנציה מסוג אלצהיימר. עבור הבת זו היתה בו זמנית הפתעה וגם אשרור למשהו שהיא כבר ידעה בתוך תוכה.

איך מאבחנים דמנציה?

במדינת ישראל הגורמים מוסמכים לאבחן דמנציה הם רופאים בעלי התמחות בגריאטריה, פסיכיאטריה או נוירולוגיה (או שילוב של פסיכו-גריאטריה).

האבחנה מבוססת על:

– סימפטומים המדווחים ע”י המטופל והמשפחה

– הערכה קוגניטיבית פורמלית (בד”כ MMSE)

– בדיקה גופנית ושלילת מחלות אפשריות אחרות: אין סמן פיזיולוגי המהווה קריטריון לאבחון דמנציה.

בדיקות דימות (CT או MRI) משמשות לשלילת בעיות פיזיולוגיות אחרות העשויות להציג תמונה קלינית דומה לדמנציה (בעיקר באנשים צעירים בגילם).

אבחנה של דמנציה לרוב מגיעה לאחר תקופה ארוכה שבה היה קושי בתפקוד של יקירנו ולא בדיוק ידענו לשים את האצבע על מה הבעיה. רוב האבחנות ניתנות כ2-3 שנים לאחר שהמחלה נתנה ביטוי ראשוני.

הרבה משפחות מספרות שעם קבלת האבחנה יכלו להבין מצבים והתנהגויות מוזרות שהיו בשנה-שנתיים האחרונות, שלא ידעו איך להסביר אותן או ליישב אותן עם האדם שהכירו. למשל, האיש שאהב אופרה והיה לו מנוי במשך שנים, עד שפעם אחת בתחילת ההופעה כשנעשה חשוך באולם דרש לקום ולצאת משם, ומאז סירב לחזור. או, האישה שיום אחד הודיעה לילדיה שיותר לא תבוא לבקר אותם, ומעכשיו הם חייבים לבקר אותה בביתה. אנשים אלו כנראה הבינו שיש להם קושי בסביבות לא מוכרות ופשוט בחרו להימנע מהן.

לצערנו, נכון להיום אין מרפא או טיפול אפקטיבי לעצירת מחלות הדמנציה. עם קבלת אבחנה, אחת השאלות ששואלים היא מה אפשר לעשות עכשיו כדי למנוע הידרדרות. יש שפונים לרפואה אלטרנטיבית, לתוספי תזונה, לטיפולים כגון תא לחץ… אבל, אין פתרונות קסם.

מה כדאי לעשות בסמוך לקבלת אבחנה של דמנציה (וגם בהמשך הדרך):

  1. לשאול את הרופא המטפל מה הם יודעים על דמנציה. לא, זו לא חוצפה אם זה נעשה באופן מכבד ומתוך כוונה ליצור שותפות בטיפול. רופאי משפחה ורופאים כלליים עשויים לדעת מעט יחסית על דמנציה (לסוגיה), ומתוך כוונה להקל על המשפחה עלולים להמליץ על טיפול תרופתי לא מתאים.

הטיפול באדם עם דמנציה דורש יצירת שותפות טיפולית עם מגוון גורמים פורמליים ולא פורמליים, ובראשם הרופא המטפל. שתפו את הרופא במה שמטריד או מדאיג אתכם בקשר לטיפול ביקירכם. ואם הרופא אינו מעוניין להיות שותף, יש מקום לשקול פנייה לגורם מקצועי חלופי לקבלת המענה.

  1. לשתף אנשים אחרים באבחנה: קודם כל קרובים וחברים. בהמשך כדאי לשתף גם במעגלים רחבים יותר.

לספר שיקירכם סובל מדמנציה אינה בגידה בו, באמונו או בכבודו.

זהו צעד ראשון חיוני ליצירת רשת תמיכה שתזדקקו לה בהמשך הדרך.

  1. להכין ייפוי כוח מתמשך: לפני כשנה המדינה סוף סוף יצרה הליך פשוט (יחסית) שמאפשר לנו למנות מישהו שאנחנו סומכים עליו לדאוג לנו, אם חו”ח לא נוכל לעשות כך בעצמנו. מישהו שיודע מה אנחנו רוצים.

זה יכול לחסוך כל כך הרבה כאבי ראש, התלבטויות, דילמות ואנרגיה.

ביצוע ההליך לא אומר שלמחרת האדם נטול כל יכולת לקבוע על ענייניו! אבל, אם וכאשר יהיה צורך, הכל יהיה כל כך הרבה יותר פשוט.
כדאי להזדרז ולערוך מסמך זה בהתייחס לרכוש וגוף, כל עוד האדם כשיר לקבל החלטות אלו.

יש לשים לב לפנות לעו”ד המורשה לבצע הליך זה. זה גם הזמן לבצע עדכונים ושינויים בצוואה, אם רוצים.

  1. ליצור סביבה בטיחותית ותומכת תפקוד. דמנציה מתקדמת ומשפיעה על כל תפקודי החיים. התאמת הסביבה הפיזית בשלב מוקדם תאפשר תמיכה לזמן ממושך יותר בביצוע התפקוד באופן עצמאי.

למשל, לרחצה בטוחה- התקנת ידיות במקלחת ובשירותים, לצמצום היעלמות חפצים- צמצום מספר הפריטים היושבים על המזנון, להתמצאות בתוך הבית- שלט לדלת של השירותים ושל המקלחת ועוד.

  1. נהיגה – לפתוח בשיח על הצורך להפסיק נהיגה בעתיד. כדאי לדבר על מה עלול להביא להחלטה כזו, אלו מצבים מטרידים אתכם, מה האפשרויות החלופיות להתניידות וכד’.

ומה אפשר לעשות כדי לשמר תפקוד בשלבים התחלתיים של דמנציה:

– להשתמש בפתקים כתזכורות, לשים שלטים על ארונות מטבח ובחדרים אחרים

– לכתוב פגישות עתידיות על לוח שנה גדול במיקום מרכזי

– להיעזר בסדרן תרופות שבועי

– להשתמש בשעון דיגיטלי גדול ונוח לקריאה במקום מרכזי בבית

– לגייס עזרה באחזקת הבית

– לבצע הליכה יומית: הליכה נמרצת לפחות 1/2 שעה ביום

– לשלב אמצעי טכנולוגיה בחיי היום יום – לצלם מקום חנייה או משהו שרוצים לזכור, ליצור תזכורות בטלפון.

זיכרו –

זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות להיטיב את איכות החיים של יקירכם ושלכם.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אהבתם? שתפו

תגובות

  1. כפי שאני נהנית מההרצאות של ד”ר פאר כך גם הבנתי ונהניתי מההסברים בכתבה.
    אנו משתתפים בתוכנית של יום שני בשעה 6:30 עם אהוד שפירא ומשתדלים ליישם מה שרואים ולומדים.
    תודה על התוכניות וההרצאות – יישר כח !!

  2. לדר דנה פאר .. המאמר מרשים ומכוון לא עבורי אני חש ומרגיש תפוגת חיי הסתיימו מתומך הפכתי לנתמך נטל כבד על העם המדינה האנושות עשיתי דברים רבים ואני מתגאה מגיע לי למות בכבוד ולא בהשפלה תרמתי את גופתי למדע ממשיך את דרך חיי.הזמנתי ציאניד המכס עלה על המשלוח ושלחו אלי משטרה אני הפושע האומנם עלי להתפוצץ במקום ציבורי ולסחוף אנשים רבים למותם לפני זמנם פניתי לצער בעלי חיים התשובה אתה לא בעל חיים מה אני רובוט מחשב עזרי לי האנושות תוקיר לך מאד בעם את דתיה הוכיח לך איך את יכולה להיות צדיקה אני בן82 קדים עמירם 037449060

    1. עמירם היקר, החזק מעמד. אל יאוש, אמן תזכה לראות את משפחתך גדלה ומאושרת. אתה חשוב לה.

  3. תודה על המידע , האם יש המלצות על מחקרים שנעשו, או דרכי טיפול אלטרנטיביות בשביל להקל

  4. מאמר מאוד חשוב.
    החלטתי לשלוח אותו לילדי כדי שידעו גם הם איך לנהוג כלפי כשיבחינו בשינויים שחלו אצלי.
    תודה

  5. כל מה שכתבתם מוכר לי מאבא שלי. עצוב להיזכר בתקופה הזאת. כי.לא. היתה לי. אפשרות כל כל לעקוב . סיפוק שהסתיים לשמחתו. ושמחתי. יחסית מהר..

  6. קודם כל זה מאוד מפחיד…..
    אבל כעת מדברים הרבה על המחלה
    זה טוב מאוד לאט לאט אולי יגלו
    תרופה מצילה…כתבה מצויינת..

  7. זוכרת את אמא בגיל 80 מתעצלת לקום בחורף לקחת זריקת אינסולין. אירועי מוח קטנים באים ברצף והתקדמות המחלה מהר ממה שהיא מזהה. היא היתה חכמה וחזקה גופנית ומלאת מרץ ושולטת בדיבור ובנימוסים . אנחנו היינו צריכות להיות יותר עירניות. כל הסימנים היו והיא ידעה והסתירה. לא להקל דעת יחד עם זה שמכבדים צריך לקחת יותר אחראיות

  8. היה פרוט מלא על דמנציה על הסמתומים וכל מה שקשור לזה.ואני קוראת הרבה,ואין לי מה להוסף.תודה שולה.

    1. במיוחד הסבר ברור מאוד על יפוי כח מתמשך חובה לקיים

  9. שני הוריי חלו באלצהיימר. אני בן 81 וחושש שגם אני אחלה במחלה ארורה זו. אני אובד עצות ומקווה שלא אחלה כתוצאה מתורשה.
    ד”ר דנה פאר יקרה, אני מבקש לדעת מה המדע יכול להציע לי כדי “להקדים תרופה למכה”? ואני לא מתכוון רק לייעוצים כמו לרשום כדי לא לשכוח וכו’…

  10. תודה,מאמר חשוב לתחילת הדרך!,חסרה מסגרת רבמקצועית למעקב ולטפול אחרי האבחון,שהרי הקשיים רק הולכים ומתגברים עם הזמן

  11. תרם לידע שלי בנושא. כי בעלי לוקה בדמנציה.

    1. מעוניינת לרכוש את הספר של אהוד ושל ד”ר דנא. כיצד אפשר ליצור עימכם קשר לרכישה מכל אחד מכם בנפרד.?
      תודה.

התגובות סגורות.

דילוג לתוכן