יורם אטינגר ● פובליציסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
הסוגיה הפלסטינית פרצה לפני מלחמת ששת הימים (“כיבושי” 1967) ולפני מלחמת העצמאות (“כיבושי” 1948/49).בנובמבר 1917 קראה הצהרת בלפור, של ממשלת בריטניה, ל”הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלסטינה [שהיה השם המקובל של ארץ ישראל מאז המאה ה-5 לפני הספירה], בתנאי שלא יפגעו הזכויות האזרחיות והדתיות של מגזרים לא-יהודים….”  הצהרתו של שר החוץ הבריטי הכירה בשורשים עתיקי הימים של העם היהודי ב- וזכותו ההיסטורית על – ארץ ישראל, ובעובדה שהיהודים הם גורם טבעי בארץ ישראל השב אליה, ולא גורם קולוניאליסטי המהגר אליה.באפריל 1920 ניתן תוקף משפטי בינלאומי להצהרת בלפור על ידי וועידת סן רמו – בהשתתפות “מדינות ההסכמה” המנצחות במלחמת העולם הראשונה – שהביאה להקמת 22 מדינות ערביות. הוועידה גם העניקה לבריטניה מנדט על פלסטינה (כולל הגדה המזרחית של נהר הירדן) להקמת מדינה יהודית: “ליצור תנאים פוליטים, מנהליים וכלכליים שיבטיחו את הקמת הבית הלאומי היהודי”.באוגוסט 1920 חתמו “מדינות ההסכמה” (המנצחות) ותורכיה העותומנית (המנוצחת) על הנוסח המוסכם של החלטות וועידת סן רמו (“הסכם סוור”).טרור ערבי פרץ בירושלים, יפו והגליל בתגובה להחלטות לחדש את הריבונות היהודית בארץ ישראל, הנתפשת בעיני האסלאם כחלק בלתי נפרד מאזור שהוענק ל”מאמינים” על ידי “השגחה אלוהית” ואסור לריבונות של “כופרים”.ביולי 1922 העניק סעיף 22 של אמנת חבר הלאומים (שקדם לאו”מ) סידרת מנדטים להקמה עתידית של מדינות עצמאיות, כולל “המנדט על  פלסטינה“, כפי שהוסכם בסן רמו. המנדט אושר על ידי כל 51 מדינות חבר הלאומים.  מסמך המנדט – שנועד אך ורק להקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל – ציין את “ההכרה בקשר ההיסטורי של העם היהודי לפלסטינה, ובזכותו לכינון מחודש של ביתו הלאומי בארץ זו.”מאז הקמת האו”מ ב-1945, כממשיך חבר הלאומים, נכלל המנדט על פלסטינה בסעיף 80 של פרק 12 במגילת האו”מ, שתוקפו המשפטי עומד גם היום.בספטמבר 1922 העבירו בריטניה וחבר הלאומים 75% משטח פלסטינה לאמירות ההאשמית של ירדן, שהפכה לעצמאית ב-1946.ביולי 1937 המליצה וועדת פיל הבריטית – בלחץ גל טרור ערבי חסר תקדים שקטל יהודים וערבים – לחלק את פלסטינה. הוועדה הציעה לצמצם את שטח המדינה היהודית ל-18% בלבד מפלסטינה מערבית לנהר הירדן ולהשאיר בתחומה רק חלקים משפלת החוף, הגליל, עמק יזרעאל ועמק בית שאן (בנוסף להגבלות קשות על עלייה), לעומת ההמלצה להפוך 75% מפלסטינה המערבית למדינה ערבית.  כמו כן, הומלץ להקים אזור בינלאומי בשליטת בריטניה בפרוזדור ירושלים-יפו.גם תכנית החלוקה של ועדת פיל נדחתה על ידי הערבים שהקצינו את הטרור.ב-29 לנובמבר 1947 המליצה הוועדה המיוחדת של האו”מ לענייני ארץ ישראל (אונסקו”פ) – שמנתה 11 נציגי מדינות שלא היו קשורות לסכסוך – לסיים את המנדט הבריטי, ולחלק את ארץ ישראל למדינה יהודית (55% מהשטח מערבית לירדן) ומדינה ערבית (45%)  הקשורות באיחוד כלכלי, כאשר אזור ירושלים-בית לחם יועד למובלעת בינלאומית. תכנית החלוקה אושרה על ידי העצרת הכללית של האו”מ (החלטה 181).פעם נוספת הצד הערבי דחה את התכנית, הקצין את הטרור וזכה לגיבוי של צבאות מצרים, ירדן, סוריה, עיראק ולבנון. הנהגת ערביי פלסטינה ששיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית (ואחר כך עם טרור “האחים המוסלמים”, הגוש הסובייטי, אייתוללה חומייני, צדאם חוסיין וצפון קוריאה) הכריזה על “ג’יהאד קדוש” ואיימה להפוך את פלסטינה לאדמה רווית-דם וחרוכת-אש.ב-2020 מעניק הממסד האינטלקטואלי והמדיני בעולם הדמוקרטי משקל רב למלל הדיפלומטי הפלסטיני ומתעלם מהמכלול המתועד של ההתנהלות הפלסטינית.ב-2020 בוחנת התקינות הפוליטית בעולם הדמוקרטי את הסוגייה הפלסטינית דרך אספקלריה פשטנית של זכויות האדם, תוך התעלמות מ- או המעטה בערך – החזון הפלסטיני הקורא משנות ה-20′ של המאה העשרים לחיסול – ולא לדו קיום עם – המדינה היהודית, כפי שגם מתבטא באמנות הפת”ח (1959) ואש”פ (1964) ומערכת החינוך לשנאה וטרור אנטי-יהודי, בנוסף לטרור אנטי-ערבי ולדחיית כל יוזמות השלום.  האם ב-2021 ממסד העולם הדמוקרטי ילמד את הלקח השיטתי של תקדימי העבר, או ימשיך להקריב את המציאות המורכבת, הפכפכה ומתסכלת של המזרח התיכון על מזבח הרהורי-הלב על “מזרח תיכון חדש” המוביל לשלום עכשיו ומייד?
 

יורם אטינגר, בעל חברת “אמריקה-ישראל אופורטיוניטיס”, 40 שנות נסיון כחוקר, דיפלומט, בעל-טור, מרצה, מרואיין בתקשורת ויועץ למחוקקים בישראל ובארה”ב. מאמריו השבועיים מתפרסמים בישראל ובארה”ב ומופצים ל-10,000 מכפלנים בארה”ב (מעצבי מדיניות, מחוקקים ועוזריהם, אנשי תקשורת, אקדמיה, צבא ומודיעין, עסקים, רבנים וכמרים) ו-5,000 בישראל.

והחשוב מכל: יורם נשוי לאורה ושניהם הורים לשלוש בנות – טל (הנשואה לשוליק), עדי ודגנית – וסבא וסבתא לנגה, רוני וגיא.

תגובות

  1. תודה על הסיכום המתמצת של שנים של התנהגות חסרת פשרות של הערבים. אבל לא הבנתי את השאלה שהצבת בסוף – האם ב-2021 ממסד העולם הדמוקרטי ילמד את הלקח השיטתי… או שימשיך להקריב את המציאות המורכבת…” מהו הלקח השיטתי שניתן ללמוד מהתהליכים שתוארו במאמר? שהיות ואין תזוזה בהתייחסות של ערביי פלסטינה – ממסד העולם הדמוקרטי… מה? לא ברור לי מה הלקח. אנא הסבר מה הלקח המתבקש.

    1. הלקח השיטתי הוא שמוקד
      הסוגייה הפלסטינית אינו גודלה – אלא עצם קיומה – של ישות יהודית ריבונית.

התגובות סגורות.

דילוג לתוכן