03-02-2023 | יורם אטינגר

ביקור מזכיר המדינה אנתוני בלינקן במצרים, ישראל והרש”פ (31-29 ינואר 2023) היה ציון דרך נוסף במורשתו עתירת השגיאות במזה”ת, הפוגעת באינטרס ארה”ב, ביציבות האזור ובחתירה לשלום.

בלינקן במצרים

• במפגש עם בלינקן הדגיש הנשיא סיסי את השלכות הארועים הוולקנים בלוב, המתדלקים את מדורת המזה”ת מאז התפרצותם ב-2011, ומחריפים את הטרור האיסלאמי באפריקה ואירופה ואת טרור “האחים המוסלמים” במצרים.
• ההתפרצות באה בעקבות המתקפה הצבאית של נאט”ו, בהנהגת ארה”ב, על משטר קדאפי, שהייתה ביוזמת אישים מרכזיים בנשיאות אובמה-ביידן, שכללו את אנתוני בלינקן (שהיה היועץ לביטחון לאומי של סגן הנשיא ביידן), והונהגו על-ידי מזכירת המדינה הילרי קלינטון ולצידה ג’ייק סאליבן יועצה הבכיר וראש האגף לתכנון מדיני (המכהן היום כיועץ לביטחון לאומי של הנשיא ביידן), סוזן רייס השגרירה לאו”מ וסמנטה פאואר היועצת הבכירה של הנשיא אובמה.
• המתקפה על קדאפי הייתה מונחית זכויות אדם, אבל נכשלה קשות עקב אי-הבנת הזירה המזה”תית, המתרחש בלוב והשינוי המהותי בהתנהלות קדאפי. הרודן הלובי (שהעביר את תשתית הנשק הגרעיני לארה”ב!) לא טבח באנשים חפים מפשע אלא בטרוריסטים איסלאמים אנטי-אמריקנים, שמיהרו לרצוח את שגריר ארה”ב בלוב, כריסטופר סטיבנס, מייד לאחר שארה”ב סייעה בידם לחסל את קדאפי.
• מטרת המתקפה הייתה למנוע טבח איום ונורא של תושבי לוב על-ידי קדאפי, אבל למעשה דירדרה את לוב לתוהו ובוהו של עשרות שנים, ולשפיכות דמים המגמדת את התחזיות הנוראיות ביותר של קלינטון ובלינקן.
• הפלת משטר קדאפי הפכה את לוב, שהיא הבטן הרכה של אירופה, לאחת הזירות הגדולות בעולם של טרור איסלאמי אנטי-מערבי, גן עדן למבריחי סמים ונשק, מאיץ להחרפת הטרור האיסלאמי הגלובלי, מגרש ביתי של עשרות מיליציות טרור, ובמה למלחמות אזרחים עם מעורבות של טורקיה, קטאר. איטליה, מצרים, איחוד האמירויות, סעודיה וצרפת.
• מדיניותו מונחית זכויות האדם של בלינקן התעלמה (ועדין מתעלמת) מהעובדה שבמזה”ת אין בפני ארה”ב בחירה בין מדינות ערביות המכבדות או מפירות זכויות אדם, אלא בחירה בין מדינות ערביות פרו-אמריקניות ומדינות ערביות אנטי-אמריקניות שכולן מפירות זכויות אדם.
• הסירוב להכיר במציאות זאת מביא גם ללחץ צבאי, כלכלי ודיפלומטי על הנשיא סיסי הפרו-אמריקני, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן הפרו-אמריקני ויורש העצר האמירתי מוחמד בן זייאד הפרו-אמריקני לריכוך מלחמתם בטרור “האחים המוסלמים” (המוגדרים על-ידי מחלקת המדינה כגוף דתי, חברתי ופוליטי לגיטימי) והטרור החות’י בתימן הנתמך על-ידי אירן.
• מדיניות זאת של בלינקן, בנוסף להשתוקקות להגיע להסכם נוסף עם משטר האייתולות באירן, דוחפת את מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות לזרועות סין ורוסיה.

בלינקן בישראל וברש”פ

למרות אכזבתו של בלינקן מההתנהלות פורעת החוק של אירן, ועל אף הרחבת התרגילים הצבאיים המשותפים בין ארה”ב לישראל, בלינקן ממשיך לכפור בעובדה שהאופציה הדיפלומטית כלפי אירן – המיושמת מפברואר 1979 – נכשלה כישלון חרוץ, ומעניקה רוח גבית עזה לאסטרטגיה האנטי-אמריקנית של האייתולות במפרץ הפרסי, המזה”ת, קרן אפריקה, צפון ומערב אפריקה ואמריקה הלטינית (עד גבול ארה”ב-מקסיקו).

• בלינקן דוחה את טענת ישראל וכל מדינות ערב הפרו-אמריקניות שרק איום אמין באופציה צבאית לשינוי-משטר יכול להסיר את האיום האזורי והגלובלי, הטרוריסטי, קונבנציונלי, בליסטי וגרעיני של משטר האייתולות. בלינקן עדין משוכנע שחבילה נדיבה פיננסית ודיפלומטית עשויה לשכנע את המשטר האפוקליפטי בטהרן לדבוק בדו-קיום בשלום, לנהל מו”מ אמין ולזנוח חזון דתי, פנאטי וגלובלי בן 1,400 שנים.
• מדיניות בלינקן כלפי אירן מכרסמת קשות בכח ההרתעה של ארה”ב ובאמינותה האסטרטגית בעיני בעלות בריתה הערביות, החשות את מאכלת האייתולות ו”האחים המוסלמים” על צווארן.
• לפי דובר מחלקת המדינה: “יש צורך דחוף שכל הצדדים [ישראל והרש”פ] יורידו את הלהבות… וישימו קץ למעגל האלימות הגורם לקטל רב מדי של חפים מפשע….”
• בלינקן משתמש שוב בסימטריה מוסרית – הבלתי מוסרית – שאינה מבחינה בין טרוריסטים פלשתינים המתמקדים בשיטתיות ובכוונה ברצח אזרחים (ולעתים פוגעים בחיילים), לבין חיילי צה”ל המתמקדים בשיטתיות ובכוונה בהרג טרוריסטים (ולעתים פוגעים באזרחים). הסימטריה המוסרית מדרבנת (לא בכוונה תחילה) את הטרור הפלשתיני, ונועדה לצמצם את מלחמת ישראל בטרור הפלשתיני
• ביקור בלינקן ברמאללה מאדיר את הלגיטימיות של הרש”פ המקיימת – מאז 1993 – מערכת חינוך לשנאה השוטפת את מח הנוער הפלשתיני בשנאת ישראל והיהודים ובהתמכרות לחיסול “הישות הציונית”. מערכת החינוך לשנאה מהווה בבואה אותנטית של תפישת העולם והחזון הפלשתינים, ומהדהדת את המסרים של אמנות הפתח’ ואש”ף מ-1959 ו-1964, הקוראות ל”שחרור פלשתין” של טרום-1967. מערכת החינוך הפלשתינית הפכה לחממה וקו-יצור היעילים ביותר של טרוריסטים ומתאבדים פלשתינים (שאינם “טרוריסטים בודדים” אלא טרוריסטים ממסדיים).
• בלינקן מעניק חשיבות רבה יותר למלל הדיפלומטי הפלשתיני מאשר להתנהלות החינוכית מלבת-הטרור הפלשתינית. הוא מתעלם מהעובדה שתנאי מוקדם למו”מ אמיתי לשלום הוא עקירת החינוך לשנאה, ההסתה במסגדים, המענקים הנדיבים למשפחות טרוריסטים והאדרת טרוריסטים על-ידי אנדרטאות והנצחת שמותיהם על מוסדות ציבוריים, כולל בתי ספר.
• בלינקן משוכנע שהקמת מדינה פלשתינית היא תנאי לשדרוג יציבות המזה”ת ולחתימת הסכם שלום עם ערב הסעודית. את הגישה הזאת אפשר להעריך על-רקע הכישלון הסדרתי של כל הצעות השלום של מחלקת המדינה שנכשלו עקב התעלמותן מהרקורד הפלשתיני פורע-החוק במישור הבינערבי והישראלי ומסדר העדיפות הערבי (שאינו רואה בסוגיה הפלשתינית נושא רב-חשיבות), ובמקביל העניקו לפלשתינים כח-וטו על תהליך השלום.
• למעשה, הסכמי השלום עם מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן, ושיפור היחסים הדרמטי עם סעודיה (שהיא מנוע מרכזי ל”הסכמי אברהם”), הושגו על-ידי עקיפת הסוגיה הפלשתינית, והתמקדות באינטרסים הערביים (המקודמים על-ידי שתוף פעולה ביטחוני וטכנולוגי עם ישראל) ולא באינטרסים הפלשתינים.
• בניגוד לדעת בלינקן, מדינות ערב אינן מקריבות את האינטרסים שלהן על המזבח הפלשתיני.
• בלינקן מתעלם מהמציאות המזה”תית המדגישה את אי-מרכזיות הסוגיה הפלשתינית (אף מלחמה ערב-ישראל לא פרצה עקב הסוגיה הפלשתינית) ומסדר העדיפות הערבי (אף מדינה ערבית לא הפעילה שריר צבאי – ובקושי שריר פיננסי – למען הפלשתינים), אלא אם כן סבורים שהמלל הערבי הפרו-פלשתיני משמעותי יותר מההתנהלות הערבית האדישה/שלילית כלפי הפלשתינים.
• בניגוד לבלינקן, מדינות ערב הפרו-אמריקניות רואות בפלשתינים אב-טיפוס לחתרנות, טרור, בוגדנות וכפיות-טובה בינערביים, ומכירות באופי העריץ, מושחת וטרוריסטי של הרש”פ. הן ניכוו מנטיית הפלשתינים לפגוע ביד המסייעת להם ומארחת אותם, כפי שהיה במצרים בתחילת שנות ה-50′, סוריה – 1966, ירדן – 1970-1968, לבנון – 1982-1970 וכווית – 1990.
• מדינות אלו גם ערות לעובדה שהפלשתינים נוטים לשתף פעולה עם משטרים פורעי חוק: גרמניה הנאצית, ברה”מ והגוש הסובייטי, אייתוללה חומייני, סדאם חוסיין, קובה, וונצואלה וקוריאה הצפונית, ואימון ארגוני טרור מאמריקה הלטינית, אסיה, אפריקה ואירופה.
• השורה התחתונה היא שבניגוד סוחף להערכת בלינקן מדינה פלשתינית מערבית לירדן תביא להפלת המשטר ההאשמי הפרו-אמריקני מזרחית לירדן; תהפוך את ירדן לזירת טרור איסלאמי דוגמת לוב, לבנון, סוריה ותימן; ותגרום לתגובת שרשרת שלילית ברחבי חצי האי ערב, העלולה להפיל את המשטרים במדינות הנפט הערביות הפרו-אמריקניות; לזעזע את המזה”ת (לפחות); תפגע קשות באינטרסים ביטחוניים וכלכליים של ארה”ב, ותקדם אינטרסים של משטר האייתולות, רוסיה וסין.