אמת היא שאינני יודע אם זו העת לצחוק או לבכות. אני שואל את עצמי אם הפנייה הזו רצינית בהתעלם מהקריאות של חלק משרי הקבינט שהטיחו בהלוי שלא חוקרים תוך כדי מלחמה. עיון ברשימת הפריטים מגלה על פני הדברים כי מדובר במסמך שטחי ולא רציני שהוא בעיני בחינת “תפסת מרובה לא תפסת”. הוא נראה כמסמך המיועד להוות “כסת”ח”. להראות על רצינות במילוי התפקיד. אלא שרצינות אין כאן.

כך למשל, אני פונה לפריט הרביעי ברשימה “תפיסת הביטחון הלאומי והשפעתה על תהליכים מרכזיים בדרג המדיני ובצה”ל”. לכאורה פריט “קל” להשגה משום ש”לישראל אין תפיסת ביטחון לאומי כלמרבית המדינות המסודרות” (גדי איזנקוט, הרצאה, ינואר 2020). לפיכך די היה להסתפק במילה “אין” ולהמשיך הלאה…יתכבד המבקר ויגלה את אוזננו האם הוא מכיר מסמך המהווה “תפיסת ביטחון לאומי” שאושר על ידי גורם כלשהו בישראל מאז כתב דןד בן-גוריון, בחודש אוקטובר 1953, את המסמך “צבא ומדינה” (מערכות, 279-280). רבים וטובים עסקו בנושא -ישראל טל, עופר שלח, צ’אק פרייליך, יצחק בן ישראל, יעקב עמידרור, גרשון הכהן , גדי איזנקוט, גבי סיבוני וגם ועדה בראשות דן מרידור אשר הגישה, בשנת 2006, אחרי שתי שנות עבודה, דו”ח מפורט לממשלה. דו”ח שהתקבל אבל לא נעשה עימו דבר. אם אלה פני הדברים מה תהיה נקודת המוצא של המבקר אחרי שלפני 50 שנים כתבה ועדת אגרנט שעל הממשלה לגבש “אסטרטגיה לאומית” ואין זה מתפקידה של ועדת חקירה.

בהקשר לנושא זה מבקש המבקר חומרים לגבי “תפקוד הקבינט המדיני – ביטחוני בשנים 22 – 23″. אדרבא, נמתין בקוצר רוח לכך שכל הפרוטוקולים של דיוני הקבינט יועברו למבקר ויפורסמו ברבים כדי שנדע במה עסק הקבינט בשנים הללו ויחול הכלל ש”אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר”. אני מסתכן בתחזית שעיון בפרוטוקולים האלה יסביר לפחות חלק מהגורמים לאירועי “השבת השחורה”.

הפריט השני ברשימה עוסק בבקרה המודיעינית – “איפכא מסתברא”. זו הוקמה על ידי ראש אמ”ן שמונה אחרי מלחמת יום הכיפורים ופעולותיה מופיעות עלי ספר “פרקליט השטן”. האם מתכוון המבקר לבדוק פעולות של ארגון הנפרשות על פני 50 שנים?

נושא נוסף הנזכר ברשימה הוא נושא המלחמה הכלכלית בטרור. גם בזה עסקו רבים וטובים (התחקיר של ממר”י, הספר “הרפון”). מדובר בנושא אשר כשלעצמו דורש חקירה נפרדת שתעשה על ידי בעלי מקצוע שיידרשו לענות, בין היתר, על השאלה מדוע פורק אגף “צלצל” במוסד, שעסק בתחום זה.

ניתן להרחיב לגבי נושאים רבים נוספים – סוגית “יכולות יצור אמצעי אמל”ח” קשורה בתקציב הביטחון בכלל, בסקירת כל התעשיות הביטחוניות ובחינת מערכת היחסים עם ארצות הברית.

נראה כי תהליך איסוף החומר עצמו יארך שנים רבות והחקירה או הבדיקה תארך זמן רב עוד יותר.

החומרים המבוקשים עולים בהקפם על החומרים שהונחו לפתחן של ועדות חקירה דוגמת ועדת אגרנט וועדת וינוגרד. ספק בעיני אם לרשות המבקר עומדים הצוותים המתאימים וקיימות היכולות לבצע חקירה מעין זו. לא רק מבחינת הכמות אלא באיכות הראויה וברמת הסיווג הבטחוני הנדרש.

בפני הרמטכ”ל עומדות שתי אפשרויות. אציע לו להיות חכם ולא רק צודק.

הדרך האחת היא להשיב למבקר בנימוס, להפנות אותו לישיבת הקבינט ולומר שעל פי גישת שרי הקבינט כאשר הצבא במלחמה זו לא עת לחקור. מועד החקירה יגיע כשיסתיימו הקרבות.

הדרך השנייה היא להודיע למבקר שמונה קצין, בדרגת אל”מ ומעלה ולצידו צוות נבחר לצורך איסוף החומר המבוקש. על-פי גישה זו על הרמטכ”ל להעביר למבקר את כל החומר שברשותו.

קודם להעברת החומר צריך הרמטכ”ל להפנות את המבקר לחומרים שאינם ברשותו אלא ברשות משרדי ממשלה אחרים (יתכן שאליהם נעשתה פנייה דומה אך איננו יודעים על כך במפורט). כך למשל ישאל הרמטכ”ל היכן החומרים אודות “תפיסת הביטחון הלאומי” (פריט 4 של הרשימה), כך גם לגבי החומרים הנוגעים לתפקוד הקבינט המדיני בטחוני בשנים 23-22 (פריט 19 ברשימה), המצויים במזכירות הממשלה או במל”ל.

סוגיות אחרות אינן בתחום אחריותו של הרמטכ”ל – למשל יכולות יצור אמל”ח בישראל עליהן מופקד משרד הביטחון (פריט 14). כך גם הבקשה הנוגעת לפעולות המשרד לביטחון לאומי (פריט 23).

פריטים רבים מצויים בתחום שבו עסק המבקר בשנים עברו למשל הנושאים הנוגעים לטיפול בעורף, או איום המנהרות (גם אם היה זה המבקר הקודם).

המבקר עלול למצוא את עצמו מתמודד עם נושאים שהיו תחת טיפולו (כפי שמצא את עצמו מבקר המדינה יצחק נבנצאל שנמנה על חוקרי ועדת אגרנט ושקל להתפטר שעה שהתברר שמובאים בפני הוועדה חומרים שהוא עסק בהם כמבקר המדינה). או אז יתברר למבקר שהוא עסק בנושא כלשהו, המליץ המלצות ואלו הוטמנו בתחתית מגרה כלשהי ולא נעשה בהן דבר והוא עצמו לא התריע ולא זעק.

בכל זאת הייתי מציע למבקר לעשות מעשה, שאולי יראה פעוט לעומת התמונה הכללית אבל יש לו חשיבות רבה. מן הראוי לטעמי לחקור ולבדוק את “סוגית רישוי אירוע המסיבה ברעים ואבטחתו” (פריט 21). לצורך כך די לקרוא את דו”ח ועדת הבדיקה הממשלתית שעסקה באסון נחל צפית שבו נספו 9 נערות ונער שנלכדו בשיטפון בנחל. דו”ח מפורט ומצמרר על הפרת הוראות החוק (כך!!!) בכל הנוגע לשמירה על כללי הזהירות והבטיחות. עלול להיות מצב שבו מסקנות והמלצות של הוועדה לא יושמו.

מערכה זו מגיעה ליומה ה-100 על-פי כל התחזיות היא אמורה להיות ארוכה יותר מכל המלחמות שישראל הייתה מעורבת בהן, למעט מלחמת העצמאות, שאירועיה אינם יכולים לשמש בסיס להשוואה.

המערכות במבצע קדש, ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון הראשונה (שאמנם נמשכה רשמית 116 ימים אבל היעד העיקרי של גרוש אנשי אש”פ מביירות הושגה כעבור כ-90 ימים), היו קצרות יותר.

הניסיון לחקור את שארע לחברה הישראלית כולה באמצעות מבקר המדינה לא יצלח. לא מצאתי הן בפריטים המבוקשים תשובה לכמה שאלות שכבר נשאלו:

*מה הייתה תגובת הדרג המדיני לאזהרות של ראשי הצבא, מכתבים שנשלחו על-ידי רח”ט מחקר ולקצינים שניצבו בכנסת ביום ההצבעה על ביטול עילת הסבירו וביקשו לדבר עם ראש הממשלה והשרים ונדחו.

*מה הייתה ההשפעה על ההפיכה המשפטית שניסתה הממשלה להעביר במהלך שנת 2023 על המערכה שנפתחה.

*עיקר העיקרים – היכן הייתה ממשלת ישראל, על כל 36 השרים שלה, בימים הראשונים של הלחימה שעה שהמתנדבים, בפרטים וארגונים הצילו את המדינה מחורבן מוחלט.

במילים פשוטות – החקירה הנדרשת “גדולה” ממידותיו של המבקר ואם יש מי שסובר שהפקדת החקירה בידי מי שנבחר על-ידי השלטון הנוכחי תמנע חקירה יסודית וממצה טועה. לא יהיה מנוס מחקירה ברמה של ועדת חקירה ממלכתית, שתמונה על ידי נשיא בית המשפט העליון, בהרכב מקצועי ברמה גבוהה שיהיה נטול פניות והטיות.

קרדיט צילום: איציק הררי

_______

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

לאתר של מוטי גלוסקה לחצו כאן