לאזרחי ישראל, נושאי עול המלחמה וממניה, זכות מלאה לדעת את מטרתה המדינית ואם פרסומה עלול לפגוע בניהולה, להיות בטוחים שהצבא מכירה בבהירות מירבית ומעצב לאורה את משימת צה”ל שתאפשר לממשה.

לישראל עבר גרוע עם מטרות מלחמה מדיניות: הן לא נקבעו בכלל ב-67 וב-73; מנגד, במבצע של”ג כשהן נקבעו, הגלויה, הושגה  ואילו השנייה הסמויה – לגמרי הזויה, נודעה לציבור מאוחר מדי.

קביעתה של מטרה מדינית לאומית למלחמה, צריכה להיות משימתו הראשונה של קבינט המלחמה. בסיוע המטה הכללי המדיני שלו – המל”ל, עליו לנהל את המלחמה כמאמץ לאומי כולל, שכדי לנהלו כנדרש ברמת הביטחון הלאומי, עליו להינתק ככל האפשר מניהולה הצבאי השוטף ע”י הרמטכ”ל בפיקוחו של שר הביטחון ולהתמקד בניהולה ברמתו.

כבפתיחתה של כל מלחמה, חוליותיה של שרשרת הפקוד שמתחילה ברוה”מ ומסתיימת במפקדי הכתות וצוותי הלחימה, פועלות עדיין, בהשפעת לחימת הבט”ש, כשהן מודבקות. נדרש כעת להפרידן כדי שכל אחת מהן תפעל ברמתה בעצמאות מלאה לאור עקרונות המלחמה וכללי ‘הפקוד המבוזר מוכוון המטרה’ של צה”ל. הפעלתו מחייבת כל מפקד ולוחם להכיר בנוסף למשימה ולמטרה הצבאית, גם את המטרה המדינית ברוח דבריו של בן גוריון בסיום קורס קצינים ב-1952 “כל חייל חייב לראות עצמו במצבים מסוימים כאילו בו לבדו תלוי גורל המערכה, ובמקרה שאין לו הוראה ברורה, או שהמצב נשתבש – עליו לראות עצמו כמפקד עליון, כמתכנן וכמבצע”.

שחרורה של שרשרת הפקוד מהצנטרליזם הפיקודי המעיק של הבט”ש ובעיקר מעול אסון הפיכתו של שדה הקרב הצה”לי ל”שפיט משפטית”, במקום “שםיט פיקודית” הוא מפתח ליוזמתם של מפקדים ולוחמים ולהצפתו של שדה הקרב ב”סוסים אבירים שיש קושי לבולמם”.

“אנו נתבעים עכשיו לעשות את חשבוננו לא מתוך שיקולי יום יום אלא מתוך תפיסה רוולוציונית, תפיסת משבר היסטורי עמוק העובר עלינו ועל הארץ, ולמשברים היסטוריים יש הגיון משלהם, השונה באופן יסודי מההיגיון של ימים רגילים ותקינים. נחטיא את המטרה אם נמוד עכשיו את הדברים בקנה מידה מקובל בידינו […] כאן יש סכנות אחרות לגמרי וגם כוח תנופה אחר” (בן גוריון, מאורעות תרצ”ח).

כאז, גם עתה נדרשת מטרת מלחמה מדינית לאומית גדולה, רבת השראה וארוכת השפעה מותאמת לגודל האסון ההיסטורי הכבד שזרוע פלשתינאית נטולת עכבות אנושיות הנחיתה על המדינה. המטרה היחידה המצטיירת כעונה על צורך זה היא זו: סיום המלחמה יהיה גם סיום קיומה של רצועת עזה ושגבול ישראל בדרום השפלה יהיה הגבול הבינלאומי עם מצרים.

רצועת עזה היא סכין שהממשל האמריקני תקע בצלעות המדינה באלצו את בן גוריון להפסיק את מבצע חורב בעודו בעיצומו ומנע בכך לסיימו כמתוכנן, בסילוק הצבא המצרי וקורבנות תוקפנותו – הפליטים, בחזרה למקום ממנו הוא שוגר.

כחברה בליגה הערבית שהבריטים יזמו את הקמתה כדי למנוע את מימוש הצהרת בלפור, מצרים תכננה את מתקפתה על ישראל כבר ב-1944 בעיצומה של השואה. תוקפנותה היא שהפכה את ערביי דרום הארץ ומרכזה לפליטים והקפדתה, בצו הליגה הערבית, להנציח את מצבם כבסיום המלחמה ב-49, חוללה את “בעיית הפליטים”.  ספק אם כמויות הנשק העצומות של חמאס שהולכות ונערמות ביישובי העוטף, שלא לדבר על אמצעי הלחימה שבתוך הרצועה, היו יכולות להיווצר, ללא העלמת עין, או סיוע מצרי ישיר.

זמן פירעון חובה של מצרים לישראל וגם לפליטים שהיא אמללה הגיע. בלחץ נשיא אמריקני כושל, שרצה להיבחר לכהונה שנייה ונכשל, מצרים לא נתבעה לפרוע את חובה, בתמורה לקבלת סיני ב-1979.

אם תגובתה של מצרים, שמעולם לא לקחה אחריות על האסון שהמיטה על היהודים והערבים כאחד ב-1948, יהיה ביטול ההסכם, יוכח שהוא לא היה הסכם שלום, שגולדה צדקה כשהתנגדה להחזרת סיני בלי לקבל בתמורה פתרון של הבעיה הפלשתינאית באחריות אלו שחוללו אותה ושקאנט צדק באמרו כי “שלום לא יהיה תקף אם נחתם כאשר חומר הדרוש למלחמה עתידית נשמר בסוד”.

את מטרת המלחמה הזו יש לתאם כמובן עם הנשיא ביידן. נוכח התפקיד המרכזי שארה”ב מלאה בהיווצרותו של קן הצרעות העזתי (בעצירת מבצע חורב ב-49) ובהנצחתו (בהסכם השלום ב-1979) היא נושאת, גם אם בעקיפין, באחריות לאסונה הכבד של ישראל וגם לסבל ארוך השנים של הישראלים ושל הפלשתינאים, שקדם לו.

מצופה מהנשיא שכאוהב אמיתי של ישראל והעם היהודי וגם מרצון לחלץ את פליטי עזה מגורלם האומלל, הוא לא ימנע מישראל לנצל את הטרגדיה של ישראל כהזדמנות להיפטר מהסכין העזתית בגופה. אתגרם של ישראל ושל ההנהגה היהודית בארה”ב להפעיל את מלוא השפעתם על הנשיא, כדי שיפעיל את מלוא כוחו ויגייס את הקהילה הבינלאומית למימוש תוכניתו של יגאל אלון, מפקד חורב, שסוכלה, ליישב את פליטי רצועת עזה, באיחור של 75 שנה, באל עריש.

הפיכת האסון הכבד ביותר בתולדות העם היהודי מאז השואה, להזדמנות היסטורית להשגת שינוי דרמתי במציאות שנכפתה על ישראל וגם על פליטי עזה, היא משימת חייו של נתניהו; אם יצליח לממשה, היא תירשם בהיסטוריה כפסגת הישגיו ומנהיגותו. השגתה תהיה אולי נחמת – מה לעם היהודי האבל על חורבנו החדש – בראש ובראשונה למשפחות הנטבחים והנופלים, כשידעו שדם יקיריהם לא נשפך וגופם לא חולל בידי מפלצות אדם, בשביל לפרק את החמאס מנשקו.

_____

ד”ר חנן שי הוא אלוף-משנה במילואים ומומחה בחשיבה ותכנון אסטרטגי צבאי ומדיני, פיתוח מנהיגות, וקבלת החלטות ועבודת מטה.