זה קרה באותו יום בדיוק 50 שנים קודם לכן כאשר המונח “ועדת חקירה” עלה לראשונה על שולחן ממשלתה של גולדה מאיר. דומה שלאיש אין ספק שוועדת חקירה אכן צריכה לקום. אולם כאן יש להיזהר מהסכנה שוועדת חקירה כזו, ככל שתקום, לא תהווה הלכה למעשה קרש ההצלה של בנימין נתניהו ותאפשר לו להמשיך במאמצי ההישרדות שלו שעה שבמקביל הוא אמור להתחיל במתן עדותו במשפטו הפלילי.

על פי החוק הממשלה היא שאמורה להחליט על הקמת ועדת חקירה. בממשלה יושבים פוליטיקאים. לפוליטיקאים יש מטרות גלויות ומטרות נסתרות כאשר הם מחליטים על הקמת ועדת חקירה. המטרות הגלויות ההן ברורות – לבדוק מה קרה, למה זה קרה ומה עושים כדי שלא יקרה שוב. המטרה העיקרית היא איפה ברור העובדות, הסקת מסקנות, הפקת לקחים והצעת המלצות. המטרות הנסתרות הן בראש ובראשונה נטילת פסק זמן ודחיית ההתמודדות, האישית והארגונית, עם האירוע הנחקר. במקרה בו אנו עוסקים אתה יהיה ניסיון להסתמך על זיכרונו הקצר של הציבור ועל העובדה שהמדינה כולה מצויה בתהליכי שיקום. מכאן שאחרי הביטוי שמרבים להשתמש בו עכשיו “שקט נלחמים ולכן לא חוקרים…” יבוא הביטוי “שקט משקמים ואין לנו זמן לחקירות…”. עצם ההחלטה של הממשלה על הקמת ועדת חקירה “מרגיעה” את הציבור ומראה שהדרג הנבחר “נוטל אחריות” לכשל. לכן יש להמתין לתוצאות עבודתה של הוועדה בטרם יתקבלו החלטות פוליטיות. יש לזכור שוועדת אגרנט לא הטילה אחריות על הדרג המדיני ואולם חלפו רק 10 ימים מאז פורסם הדו”ח שלה עד שההנהגה “הלכה הבייתה”. ועדת כהן, שחקרה את הטבח במחנות הפליטים בביירות וועדת וינוגרד קבעו באופן מפורש, בניגוד לוועדת אגרנט, שאין מניעה להטיל אחריות על הדרג הנבחר ואין צורך להמתין ל”משפט הציבור” כפי שסברה ועדת אגרנט. שלושת אנשי הצבא הבכירים שכיהנו בתקופת מלחמת לבנון השנייה הניחו את המפתחות עוד לפני שוועדת וינוגרד התחילה בעבודתה – הרמטכ”ל דן חלוף, אלוף פיקוד הצפון אודי אדם ומפקד אוגדה 91 גל הירש. אנשי הצבא הבכירים כבר נטלו אחריות וכתבו מכתבי התפטרות מושהים – הרצי הלוי, אהרון חליווה, ירון פינקלמן ורפי מילוא. (בן כספית, 20.10.23) גם יואב גלנט לקח אחריות. ראש המל”ל צחי הנגבי נשכב על הגדר עבור נתניהו והודה בכישלון ההערכה המודיעינית. עכשיו יהיה לנתניהו מאוד קל לומר – הם הודו – מה אתם רוצים ממני? חלק מתומכיו החלו להפיץ את הדעות הללו באולפנים – רוצה לומר – אלה כבר נטלו אחריות ומה אתם רוצים מהמנהיג?

ובכן נאמר מה אנחנו רוצים במילותיו של נתניהו, בפני ועדת וינוגרד, הרי הוא אלוף הטקסטים המוזמנים לעת צרה – אחרי שאמר שתפקיד שר הביטחון הוא משני הוא הוסיף “האחריות על ביטחון מדינת ישראל הוא של הקברניט המופקד, ראש הממשלה… אתה נבחר לראש ממשלה על מנת לדאוג לביטחון המדינה ואתה צריך היות אקטיבי גם בהנחיית הקונספציות בין המלחמות וגם תוך כדי המלחמות. בהנחיה אתה לא פסיבי”.

כל ליטיגטור מתחיל, שהיה חוקר את נתניהו בעת הופעה בפני ועדת חקירה לכשתוקם, היה מציג לנתניהו את דבריו אלו ומסיים את החקירה הנגדית. העדויות יאשרו כי נתניהו לא מילא את תפקידו לשמור על ביטחון המדינה. ב – 7 באוקטובר 2023 התברר כי הוא אחראי להפקרת הדרום, לשחיטה ולחטיפה של מיטב בניה ובנותיה, בידי ארגון החמאס, אותו טיפח כמדיניות (או אם תרצו כ”קונספציה”). אני מניח שימצאו עורכי הדין שתמורת תשלום ראוי יהיו מוכנים להגן עליו ולגרור את דיוני הוועדה כפי שהוא גורר את משפטו הפלילי – שהרי העיקרון היחיד המנחה אותו הוא “אל תדחה למחר מה שניתן לדחות למחרתיים” בחינת או ש”הפריץ ימות או שהכלב…ימות…” או שנזכיר לו משפט מפוצץ אחר “האם יתכן שקברניט הטיטאניק יחקור את נסיבות טביעתה”?

_______

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

לאתר של מוטי גלוסקה לחצו כאן