אפשר להבין ללבו של דוד הבורח מפני שאול ומוצא מקלט בארץ פלשתים. המלך אכיש מגת קיבלו בסבר פנים יפות והעמיד לו את צקלג, וממנה ניהל מלחמות עם העמים השכנים. הוא פעל לשביעות רצונם של הפלשתים וכבש את לב אכיש, שכה בטח בו עד כי רצה שיצא עמו למלחמה. לא חמקנותו אלא התנגדות סרני פלשתים מנעה ממנו ללחום בשאול ובעם ישראל.

מדוע דוד נענה לו? האם ניאות לשמש מאבטח למלך הפלשתי אכיש כדי להכותו אל החומש ולהציל במחי-יד את עם ישראל, ואפילו להיטיב עם מלכו-אויבו שאול? אין רמיזה כזאת בתנך. דוד גם לא טוען לכך לאחר מעשה. האם חשבו כותבי המקרא ועורכיו כי אינו חייב אפילו הסבר? האם לא חצה קווים?

דוד נהנה מזכויות יתר בתנך. הוא חטא פעמיים ונסלח. שאול חטא רק פעם, ולא נסלח. אמנם יש הסבר, שהמלך האדמוני התחרט ואילו המלך הדיכאוני לא חזר בו. אך העובדות מדברות בעד עצמן, דוד היה נעים זמירת ישראל וזכה ליחס מיוחד. איש לא ערער או הרהר עם כינון מלכותו, מה עשה בצקלג – ועל מה ולמה?

3000 שנים לאחר מכן היה נעצר בידי המשטרה והשב”כ. אהוד אדיב שהסתנן מגן-שמואל לדמשק לקבל תדרוך כיצד לפגוע בישראל, נעצר בשובו לארץ ונכלא כדין לשנים רבות; וכך נהגה ישראל במרדכי ואנונו שנטל עמו סודות כמוסים של ישראל להפיצם בחו”ל.

מדוע סלחו לדוד? מן הסתם אין מתווכחים עם השכינה. גם בני אנוש סומכים על עורכי התנך, שראו בו מלך חי וקיים לעד. רק שהאדם הספקן, הקורא בעידן המודרני את הדברים, נותר עם חמיצות צורבת.