בפרק הסיכום של הדו”ח הארוך והמפורט שהגישה בחודש מאי 2023, ועדת הבדיקה הממשלתית לחקירת פרשת בריחת האסירים מכלא גלבוע (ספטמבר 2021) צטטה משירו של נתן אלתרמן, ספיחי שטה, שנכתב 9 שנים קודם לכן בעקבות בריחת אסירים מכלא שטה.
בשעה שהחברה הישראלית מצויה תחת מתקפת טילים, מתמודדת עם עליית מחירים, עם העברת מיליארדי שקלים קואליציוניים ועם הנרצחים שמספרם עולה מיום ליום, עבר דו”ח שהוא מלאכת מחשבת של חקירה ובדיקה, מתחת לרדאר.
לא רק אירועי השעה גרמו לכך שכמעט לא התקיים דיון ציבורי בדו”ח. לטעמי העובדה שלא הוסקו מסקנות אישיות נגד נציבת בתי הסוהר רב גונדר קטי פרי גרמה לכך שהציבור, המחפש     עריפת ראשים, לא התעניין בדו”ח. לא מפליא שהכותרות באותו יום היו בנוסח “בלי צעדים נגד נציבת שב”ס” (ישראל היום 17.5.23). אין לי ספק שאילו היו ננקטים צעדים נגד קטי פרי היה הדו”ח זוכה להתעניינות  ציבורית רחבה ולפאנלים רבי משתתפים בערוצי החדשות. בכל הקשור לנציבה קבעה הוועדה כי מדובר ב”אשת מקצוע מרשימה ומפקדת עתירת זכויות” וכי הפעולות שנקטה כקברניט מאז כניסתה לתפקיד הן רבות חשיבות לארגון עד כי נקיטת צעדים נגדה “עלולה לערער את יציבות הארגון”.
לדו”ח שהגישו חברי הוועדה, בראשות השופט בדימוס והפצ”ר לשעבר מנחם פינקלשטיין, הפרופ’ לקרימינולוגיה אפרת שוהם ואיש השב”כ לשעבר אריה ברבינג, יש חשיבות רבה הרבה מעבר לסוגיות האישיות. הוא מצביע על כך שתהליך הפקת הלקחים בחברה הישראלית לקוי מיסודו וכי מסקנות והמלצות של תחקירים וועדות חקירה אינן מיושמות. התוצאה – כשלים חוזרים על עצמם שוב ושוב ואנו ממשיכים לצעוד עקב בצד אגודל ב”מצעד האיוולת” (ברברה טוכמן).
ניסיונות בריחה רבים קדמו לבריחה המדוברת אולם לשניים מהם ייחדה הוועדה דיון נרחב – הבריחה מכלא שטה ומכלא גלבוע, שתיהן בשנת 2014. לא בכדי צטטה הוועדה מדברי חכמים “לא עכברא גנב אלא חורא גנב” (בבלי, גיטין, מה, ע”א) רוצה לומר “הפרצה קוראת לגנב” (בבלי סוכה כו, ע”א).
עיון בצילומים ובאיורים המעטרים את הדו”ח מצביע על כך שמה שארע בבריחה בשנת 2021 הוא “שידור חוזר” של מה שארע בבריחות של שנת 2014. בסיומן של אותן בריחות נערכו תחקירים, הוסקו מסקנות והוצעו המלצות לביצוע. אולם אלו לא בוצעו. כך כותבת הוועדה:

“בעקבות הניסיונות ב-2013 נערכו תחקירים והופקו לקחים. הלקחים לא מומשו כראוי ולא באו לידי ביטוי באירוע הבריחה ב-2021”. (תקציר, עמ’ י’).

ובהמשך:
“כל איש סגל בארגון צריך להכיר את המסקנות אשר עלו מתחקיר זה ואת דרכי יישומם בשטח”.

אלא:
“אולם הממצאים והלקחים לא מומשו כראוי ולא באו לידי ביטוי באירוע הבריחה”.

הדברים הללו מצביעים על אחד מחולייה של החברה הישראלית. הבריחות חזרו ונשנו, כמעט באותה צורה, משום שמסקנות התחקירים והבדיקות לא נלמדו וההמלצות לא יושמו.
על תהליך התחקיר כתב מפקד חיל האוויר לשעבר אלוף (מיל) אליעזר שקדי כי התחקיר בנוי משלוש שאלות – מה היה? למה זה קרה? והעיקר – מה אתה  הולך לעשות אחרת בפעם הבאה? (למה – מי זה מייקל?). מסתבר שבפעם הבאה, לפחות מבחינת השב”ס חזרו על אותן טעויות.
הפעם דובר בבריחת אסירים מסוכנים אירוע חמור ביותר. היו חמורים ממנו שבהם חזרה התופעה. אנו מציינים בקרוב יובל שנים למלחמת יום הכיפורים. בעקבות המלחמה הוקמה ועדת חקירה – ועדת אגרנט. 33 שנים לאחר מכן בעקבות מלחמת לבנון השנייה הוקמה ועדת וינוגרד. עיון בדו”חות של הוועדות האלו מצביע על כך שליקויים שהצביעה עליהם ועדת אגרנט חזרו ונשנו בדייקנות מצמררת בדו”ח ועדת וינוגרד,  בעיקר בתחומי המשטר והמשמעת, קבלת החלטות, מוכנות הצבא ועוד. עד היום אנו שואלים את עצמנו האם אילו היו מופקים הלקחים ומיושמות ההמלצות היו פני הדברים שונים והיינו, אולי, מצילים חיי אדם, שהרי השאלות בהן עסקינן הן שאלות של חיים ומוות.
השאלה היא  האם אי פעם נלמד את הלקח כפי ששנו אבותינו “לקח טוב נתנו לכם תורתי אל תעזבו” (משלי ד 2) ובעקר “שמע חכם ויוסף לקח” (משלי א’  5)

(דו”ח הוועדה, עמ’ 33).

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

לאתר של מוטי גלוסקה לחצו כאן