ראינו שמשמעות היא לא יעד רחוק, אלא משהו שניתן ליצור בכל גיל ובכל מצב.
השבוע שוחחתי עם אנשים מעל גיל 75 וביקשתי מהם לבחור את הדברים הקטנים ביותר שמלמדים על חכמה שנאספה לאורך שנים.
יוסף מחיפה (בן 78): "כוחה של עצירה אחת"
"תמיד עבדתי קשה, הייתי 'בולדוזר'," סיפר יוסף בחיוך עייף-מרוצה. "אבל הדבר שהכי חשוב לי שהילדים שלי ידעו הוא על העצירה. ביום שישי אחד, כשהייתי בן 65, הייתי בלחץ אדיר לסיים עבודה. הגשם ירד בחוץ. רצתי לאוטו ואז ראיתי חתלתול רטוב קפוא ליד הגלגל. עצרתי. פשוט עצרתי הכל. לקחתי אותו הביתה, חיממתי אותו, ואז חזרתי לעבודה. איחרתי, אבל כשהגעתי הביתה, אשתי אמרה לי: 'העיניים שלך נקיות היום'.
כאן נכנס המושג היפני איצ'יגו–איצ'ייה (Ichigo–Ichie):שמלמד אותנו שכל מפגש, כל רגע, כל נשימה – הם חד-פעמיים. גם אם ייראו מוכרים, הם לא יחזרו בדיוק באותה צורה.
הרגע עם החתול.
הליכה בגשם.
הרגע שבו אנחנו לא ממהרים לשום מקום.
המבט שאנחנו נותנים למישהו שאנחנו אוהבים במקום לעבור הלאה.
אלו לא רגעים שוליים, אלא אלו רגעים של חיים.
ויוסף מסכם: "המשמעות האמיתית היא לדעת לעצור את המירוץ והשגרה היומיומיים, אפילו לדקה, כדי לראות את מה ומי שבאמת זקוקים לך – בין אם זה חתול רטוב או הנכד שלך שמחכה שתשחק איתו.
לא צריך להציל את העולם, רק לעצור ולהיות נוכח. זו החכמה שאני מעביר הלאה."

דינה מקרית אתא (בת 73): מתכון לסבלנות
במפגש עם דינה, הוזמנתי למטבח שלה. הכרתי אותה במסגרת עבודתי, "אני רוצה להעביר לדור הצעיר את המתכון לסבלנות," אמרה לי כשהיא מסדרת עוגיות שהרגע נאפו. "כשהבן שלי היה קטן, הוא שפך כוס חלב על כל השטיח החדש בסלון. בעלי רתח. אני, במקום לצעוק, פשוט לקחתי סמרטוט והתחלתי לנקות איתו. לא אמרתי מילה. הילד ראה אותי מנקה במשך עשר דקות בלי כעס. כשסיימתי, הוא בא והתחבק ואמר: 'סליחה, אמא'.
"זה לא היה הניקיון, זו הייתה הדרך. עבורי, המשמעות של אותו יום היא שהחיים מלאים בשפכים ובבלגן, תרתי משמע. כל יום יכול להיות עצוב, מדכא או מטריד, אך מנגד גם שמח, מהנה ומלא התרגשות, אם אתה מגיב בסבלנות ובשקט, אתה מלמד שיעור הרבה יותר גדול מאלף צעקות.
אתה נותן משהו חשוב לסביבה שלך שהופך את הבלאגן הזמני לשיעור לחיים שלמים. אתה הופך להיות משמעותי ובכל גיל ניתן למצוא משהו שיישאר לדורות הבאים."
יוסף ודינה מזכירים לנו: הדברים שחשוב להעביר הלאה הם לא רק במכוניות שקנינו או במשרות שבהן עבדנו אלא גם ביכולת לעצור, להיות סבלני, לעשות משהו עבור הסביבה שלך. הרגעים הקטנים והאמיתיים של החיים, הופכים להיות משמעותיים והם העמודים הנסתרים שעליהם נבנים הדורות הבאים, בזכותנו.

חשבו איזה רגע קטן ומשמעותי הסיפורים הללו מזכירים לכם?
רעיון לפעולה:
מוזמנים לפתוח לעצמכם את "מחברת המשמעות היומית שלי" ולרשום בכל יום מהו הדבר הקטן שעשיתם שהביא אתכם לתחושת משמעות גדולה.

כתבה: דליה נקר, עו"סית ומאמנת לתכנון תקופת החיים המאוחרת