23-01-2023 | מוטי גלוסקה

הורי 9 הנערות והנער שנספו באסון בנחל צפית (אפריל 2018) הכירו את דבריו של דוד בן גוריון לפיהם “תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך” (נאום הפרידה מצה”ל , יולי 1963), אולם הם לא שערו כי לא רק שהמפקדים בשטח לא היו ראויים אלא שגם ההנהגה המדיני והצבאית, בדרג הממשלתי הבכיר ביותר הפקירה את ילדיהם למות.

בימים אלו, ערב פרסום הדו”ח הסופי של וועדת הבדיקה הממשלתית שהוקמה לחקר האסון ולמשמע דברי חברי הוועדה לפיהם “כשלנו, צריך להקפיא את פעילות המכינות”, אני יכול להבין את התסכול, שלא לומר רגשית בזעם, של אותם הורים לנוכח העובדה שאיש מהרשויות הממונות בדרג הפוליטי הבכיר (שרים)  ובדרג הביצועי הבכיר (מנכ”לים)  לא נטל אחריות לאסון. העובדה שבבית המשפט בבאר-שבע מתנהל משפטם הפלילי של ראשי המכינה אינה מרגיעה את ההורים ובצדק!

וועדת הבדיקה  אינה יכולה לדון בנושאים המצויים בליבת ההליך הפלילי  וטוב שכך. טוב שרשויות התביעה לא המתינו לדו”ח הוועדה כדי להעמיד לדין את ראשי המכינה . ראשי המכינה הם לעניין זה ה-ש.ג. ש”חוטף” תמיד כאשר המפקד מפשל, אם כי הפעם הזו אחריותו של הש.ג. כבדה באופן מיוחד.

על-פי דו”ח הביניים וכפי שמסתמן מהדו”ח הסופי העומד להתפרסם הכשל הנוראי הוא של הדרג הפוליטי (משרד הביטחון והחינוך) ושל הדרג המקצועי במשרדים אלו (כולל היועצים המשפטיים) אשר כלשון יו”ר הוועדה היו אחראים ל”אפס פיקוח, אפס מעורבות, אפס ביטחון” ובמילים אחרות – אותם נערות ונער הופקרו לחלוטין. חמורה עוד יותר התנהלות היועצים המשפטיים, אשר על-פי דו”ח הבינים של הוועדה, עסקו ב”שחרור” מאחריות או בהטלתה על גורם אחר. לעניין זה אמר חבר הוועדה האלוף (מיל) גרשון הכהן כי “מדינה איננה רק ישות משפטית, ואחריות של שר איננה רק מה שהמשפט  יודע להגדיר” –רוצה לומר יש גם אחריות ערכית ומוסרית – וכפי שמוסיף חבר הוועדה אבי נעים “הייתה פה הפקרות ועשרת הילדים מתו… זה אירוע שצריך לטלטל מדינה…והעובדה שאף אחד לא לקח אחריות ורק שלוש שנים אחרי האסון קמה ועדת בדיקה זה לאומר דרשני. לכולנו”.  (הדברים לקוחים מתוך ראיונות שניתנו לאילנה קוריאל וראו אור ב – ynet).

המבחן של ועדת הבדיקה היה ביישום המלצותיה. ההיסטוריה של ועדות חקירה, כפי שנחקרה על-ידי, מגלה כי הטלת אחריות אישית ועריפת ראשיהם של האחראים, מספקת את הציבור ואילו המסקנות המהותיות אינן מיושמות.

בקריאת ביניים – מה קורה אצל השכנים שלנו, שאנו לפעמים נוהגים ללעוג להם? – ב-25 באוקטובר 2018 גרם שטפון בזק בנחל ממזרח לים המלח למותם של 21 בני אדם. רוב הנספים היו ילדים. בעקבות האסון הגישו שם החינוך ושרת התיירות של ירדן את התפטרותם. אלא הם לא חיכו לוועדת חקירה.

ואצלנו?

השרים ליברמן ובנט אינם מכהנים עוד אולם מאז האסון הם שימשו בתפקידים בכירים ובנט היה ראש ממשלה.

כמעט 5 שנים חלפו מאז האסון. ועדת החקירה פרסמה דו”ח ביניים חמור. האם משהו השתנה? האם יכולה האם העבריה לישון בשקט בלילה כשהיא יודעת שהפקידה את גורל ילדיה בידי מפקדים הראויים לכך – התשובה החד משמעית – לא ולא!!!

עד היום מצויות המכינות הקדם צבאיות בתחום אחריותם של שלושה משרדים, ללא חלוקת סמכויות ותחומי אחריות, בהתעלמות מחלק מהוראות החוק וכללי הבטיחות ובמילים ברורות – בסוגיה זו “אין מלך בישראל…”.

אין ניחומים לכאבם של ההורים השכולים. אין דבר שיפצה על קרבנם ואין דבר שירגיע את רוחם הסוערת לנוכח המחדלים החמורים שהביאו למותם של ילדיהם. מדובר במשפחות המייצגות את המיטב שבמיטב בחברה הישראלית. משפחות שגידלו את מיטב הנוער שלנו. נערות ונער שבוודאי היו תורמים תרומה נכבדה לחברה שלנו. לכן החברה שלנו צריכה לפעול ומיד ברוח הדברים של חברי הוועדה – להפסיק מיד את פעולת המכינות, לקבוע סמכויות ואחריות, להסדיר את הטעון הסדר. אם ההורים השכולים יתייצבו גם מאחורי קריאה זו תהיה זאת תרומתם הגדולה לערכיה של החברה הישראלית כדי שעתיד באמת תדע כל אם עבריה בידי מי היא מפקידה את ילדיה.