בטח היו עוד המון אנשים שנולדו להם בנות בלבד. אלא שצלפחד ובנותיו זכו להיכנס אל דפי הנצח, רק משום שהעזו לצעוק: הגבר הוא עירום. דיני חלוקת הנחלות נותנת את הנחלות לבנים בלבד. אבל מה אם למישהו יש רק בנות?! לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ? השאלה מועלית על ידי משה לערכאה עליונה וזוכה למענה אלוהי: “כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת”. המענה הפרטי הוא תקדים משפטי וחוק הנחלות המעודכן, שכולל גם ירושת בנות (כשאין בנים) וירושת קרובים בכלל (כשאין ילדים) – ניתן. סיפור בנות צלפחד האמיצות, מגלה לנו שהמציאות מלאה בחלונות שמציעים מבט שונה על המציאות.
———
אף פעם לא אפסיק להתרגש מהמשפט היפה הזה: “כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת” (ז). המשפט שבו מודה הקב”ה, שמשהו בנקודת המבט שלו לא היה רחב מספיק. ששדה הראייה היה קצת מצומצם, שהוא לא שם לב למציאות שחוות אלו שאינן משה או יהושע.
העולם היהודי מניח כמובן מאליו את נקודת המבט של מוביליו – הגברים. לכן אישה נאה יכולה להרחיב דעתו של אדם, ולכן היא גם צריכה לשמור על צניעותה וקולה, כדי לא לפגוע בבני האדם שמנסים לחיות את חייהם.
רובנו כנראה, נוטים לראות את המציאות מנקודת מבטנו; נדמה לנו שהשאלות שמעסיקות אותנו, תפיסת המציאות שלנו, הצרכים הפיזיים, הרוחניים והרגשיים שלנו, הם כולם תיאור מדויק של המציאות של כל שאר בני האדם.
סיפור בנות צלפחד האמיצות, מגלה לנו שהמציאות מלאה בחלונות שמציעים מבט שונה על המציאות, שאם רק נפתח אותם ונציץ דרכם, נגלה דברים שלא ידענו;
נגלה מה מרגישה מי שלעולם לא תוכל לרשת את המנהיג, וממה חוששת מי שעלולה למצוא את עצמה בלי שם, בלי רשת ביטחון, בלי עוגן חברתי. נגלה גם את נקודת מבטם של הבודדים ושל הנכים, של האלמנות ושל היתומים, נגלה שלעולם אין נקודת מבט אחת.
רובנו עומדים מול חלונות סגורים ומפחדים לפתוח אותם, מפחדים לגלות שהעולם שונה ממה שחשבנו.
מזל שאלוהים לא מפחד: “כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת”.
פרסם תגובה