לפרויקט הסעודי שהוא בעצם פרויקט משותף להודו, סעודיה וישראל, נכון יותר לקרוא פרויקט רכבת המערב ולהביא זאת מהר לידיעת העולם; אם הוא ייקלע למלחמה שידע לפחות, מדוע פרצה.
הפרויקט הוא יוזמה אמריקנית פורצת דרך לחיבורן של הדמוקרטיות בחצי הכדור המערבי – מאגן האוקיינוס השקט הדרומי ועד לאגן האוקיינוס האטלנטי, בקו רכבת יבשתי בטבורן לתנועת סחורות ואנרגיה.
הציר נשען על שתי מדינות דמוקרטיות מובהקות ומיוחדות: הודו, הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם בצד המזרחי וישראל, הדמוקרטיה היחידה בין הודו לאירופה, בצד המערבי.
פרויקט רכבת המערב הוא המענה האמריקני לפרויקט ‘הדרך והחגורה’ הסיני שנועד לקדם הגמוניה סינית בעולם, באמצעות רשת צירי תנועה שסין תווה בעולם (הנמל הסיני בחיפה הוא חלק מרשת זו).
אחד מענפי הרשת הוא ציר יבשתי שעובר מצפון אגן האוקיינוס השקט דרך שנחאי, פקיסטן ואפגניסטן ומסתיים באירן.
אפשר להניח שיעדו הראשי של פרויקט רכבת המערב הוא לצמצם ככל האפשר את תלותו של המערב בציר היבשה החוצה את רוסיה מולדיווסטוק ועד מורמנסק ומפרץ פינלנד.
הציר הזה מקנה לרוסיה ואירן, שנמצאת במרכז האגן המזרחי הלא דמוקרטי וציריו היבשתיים, יכולת לחולל מניפולציות בשוק האנרגיה (כמו הקפאת גרמניה בחורף שעבר) ובמערכת הפוליטית הגיאופוליטית.
מודעת למשמעות הקמתו של הפרויקט האמריקני לגביה ולגבי פטרוניה, יזמה אירן את ניצול גבולה היבשתי עם ישראל כדי שבאמצעות התקפה על הנגב המערבי, יסוכל פרויקט הדגל המערבי.
צחוק הגורל הוא שפליטי עזה שסעודיה הייתה שושבין ראשי בהנצחת מצבם, כתזכורת ליעדם לשוב לבתיהם – כלומר חיסולה של ישראל, הופעלו נגדה כבומרנג.
סעודיה היא אבן ראשה בפרויקט רכבת המערב בגלל מיקומה הגאוגרפי בתווך שבין שני העמודים הדמוקרטיים עליהם הפרויקט נשען והן משום שהוא נועד לגוון את כלכלתה שמבוססת רק על אנרגיה ולבסס את מעמדה כהגמון אזורי סוני.
מצרים אפשרה לחמש את הרצועה ולכן היא שותפה למתקפה האיראנית על ישראל ולמאמץ האירני לסכל את הפרויקט האמריקני.
האינטרס שלה לסיכולו – בידיעה שהיא נושכת את שתי הידיים שמאכילות אותה, האמריקנית והסעודית – סונית, הוא למנוע את הפגיעה הקשה שהפרויקט יגרום לכלכלה המצרית שהכנסותיה העיקריות באות מהתנועה הימית בתעלת סואץ.
כדי לאבטח את גב פרויקט רכבת המערב ממערבו, היה צריך להתחשב בפגיעה הצפויה במצרים מראש ולמצוא דרך לפצותה ואולי גם לשלבה בפרויקט.
בתווך שבין נחישותה של וושינגטון לממש את האינטרס שלה – רכבת המערב עומדת על תילה ונוסעת ושל טהרן לסכל את נסיעתה, בולטים שני אינטרסים של ישראל שהאמריקנים שותפים להם: שרכבת המערב תיסע ושישראל תהיה מסוגלת להגן על עצמה מפני שגרת התקפות אירניות ואחרות שצפויות עליה, כדי לעצור את תנועת הרכבת, כבמערבונים האמריקנים.
בגלל טעויות עבר, לישראל אין היום עומק קרקעי כדי להגן על עצמה מהתקפות של כוח מתמרן לתוך שטחה; לאור ההנחה שבלי שטחי הכלה אין הגנה ושקו המגע לעולם יכול להיפרץ, ישראל מוכרעת בעצם, עוד בטרם תקיפתה.
את המחיר הנורא על הטעויות, שלמו ב-7 אוקטובר 23, תושבי הנגב המערבי; כדי למנוע אסון דומה, בהיקף הרבה יותר גדול, פונו מבתיהם, לתקופה בלתי ידועה, תושבי הגליל המערבי ועשרות אלפים מתושבי שאר צפון המדינה.
נוכח הזוועה שהתרחשה בדרום, ונוספת שעלולה להתרחש בהפתעה בגבול הצפון, ברור כשמש מה צריך להיות הישגה המדיני של ישראל בסיום המלחמה שנכפתה על הנגב המערבי: הפיכתה של רצועת עזה – ריקה לחלוטין מישובים ומאזרחים, לרצועת הביטחון (אבטחה והחזקה) של הנגב המערבי.
זו גם צריכה להיות מטרתה המוצהרת מראש של ישראל במלחמה שתכפה עליה מלבנון – הזדמנות לתקן את נזקיה הנוראיים של הבריחה המבישה של צה”ל מדרומה.
אתגרה של ארה”ב הוא עכשיו להשיג את תמיכת כל מי שקו רכבת המערב עשוי לשרתו, לתמוך ביישוב פליטי רצועת עזה במצרים (או בכל מקום אחר), כדי שניתן יהיה לבנות את רצועת הביטחון הנדרשת להגנת קו הרכבת והשטחים לשינוע מטעניה להשטה בים התיכון ולמנוע בכך את ירידת השקעותיהם לטמיון.
מצרים נושאת באחריות ישירה להיווצרות אומללותם של הפליטים ולהנצחתה ובאחריות ישירה לאסונם של תושבי מערב הנגב ואסונם הנוסף של העזתים.
הסכמה של מצרים לקליטתם בתחומה, בתמורה לפיצוי כלכלי ולפיצוי כלכלי נוסף על הנזקים שיגרמו לה מהפעלת רכבת המערב, תהיה הוכחה להפיכתה מטורף לעמית (מזה”תי), מה שיאפשר לשלבה בפרויקט ולאבטח את אגפו המערבי.
לאור ההישג הנדרש – רצועת עזה ריקה – שיאפשר לישראל לסיים את המלחמה בניצחון מהדהד שגם ארה”ב זקוקה לו, על ישראל לחשב מעתה את כל מהלכיה בזירת המערכה הצבאית והמדינית.
לאור ההישג הנדרש, שחרור כל האסירים לדוגמה, בתמורה להחזרת החטופים וליציאת כל חלאות החמאס מהרצועה – כשלב ראשון בפינויה מרגל אדם, הוא צעד שמשרת את מטרת-העל ולכן, אם ניתן לממשו, אסור להחמיצו.
נוכח תוצאות ההצבעה בעצרת, חיוני לזכור שהישראלים וגם העולם, לא מודעים למשמעות הפרויקט הסעודי; יש שתופסים אותו כפרויקט שמשרת את ישראל ולכן, כמו פולין לא מצדיק לתמוך בה.
על ישראל לבקש מהנשיא ביידן להבהיר לעולם את מהות פרויקט רכבת המערב, שבגללו ישראל הותקפה וחשיבותה של ישראל להקמתו ובהמשך להגנתו.
אם ערכים משותפים (כביכול) לא שכנעו את פולין לתמוך בישראל, אולי חשש מהחמצת רכבת המערב, יגרום לה לשנות את עמדתה. את רכבת המזרח היא מכירה היטב.

—

ד”ר חנן שי הוא אלוף- משנה במילואים ומומחה בחשיבה ותכנון אסטרטגי צבאי ומדיני, פיתוח מנהיגות, וקבלת החלטות ועבודת מטה.