להישאר בצד, אחד מהשאר, בלתי נראה, “ויהיו בני ישראל שנים עשר” (לה, כב), אבל רק שניים, יהודה ויוסף נחשבים. אפשר לעבור חיים שלמים רק בלהיות אחד מכולם, בלי כל ייחוד, וזה מתסכל ועצוב.

רק לפני מותו זוכר יעקב לברך את כל בניו, “איש אשר כברכתו ברך אתם” (מט, כח). כאן הוא מתקן את טעותו שלו, כאשר אהב את יוסף מכל בניו ועשה לו כתונת פסים. כאן הוא מתקן גם את טעותו של אביו יצחק, שקרא רק לבנו הגדול עשיו ושלח אותו לצוד ציד, כאילו שכח שיש לו בן נוסף, ועורר בכך את חשדה של רבקה שטעתה לחשוב שהוא מתכוון להעניק את ברכת אברהם לעשיו.

יעקב חוזר בתשובה, גם אם ברכותיו לרוב האחים קצרות ולקוניות. הוא רואה את כל בניו ומתייחס אל הייחוד של כל אחד מהם.

וספר בראשית מסתיים בהשלמה.

פרשת וַיְחִי היא פרשת השבוע השתים-עשרה והאחרונה בספר בראשית. היא מתחילה בפרק מז פסוק כח, ומסתיימת בסוף הספר, בפרק נ פסוק כו.

בדומה לפרשת חיי-שרה העוסקת במותה של שרה, גם פרשת ויחי עוסקת פחות בחיים ויותר בפרידה ובמוות.

ימיו של יעקב אבינו קרבים למות והוא משביע את יוסף שלא יקבור אותו במצרים אלא בארץ אבותיו, ארץ ישראל. לפני מותו הוא מכנס את כל בניו לפרידה ומעניק להם ברכות. תחילה מתברכים בניו של יוסף, מנשה ואפרים, המשודרגים מנכדים לבנים העתידים לקבל נחלה בארץ. בברכתו משנה יעקב את סדר הלידה ונותן קדימות לאח הצעיר. ריפרור לסיפור הישן שלו עם עשיו?

עוד מברך יעקב את כל בניו תוך שהוא סוגר חשבונות, מכתיר מנהיג ומעביר מסרים – חלקם חיוביים וחלקם שליליים, מתוך עולם החי ובמבט קדימה אל חייהם כשבטים בארץ.

“וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֺּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו” (מט, לג).

גם יוסף מסיים את חייו בפרשתנו, תוך שהוא רומז לגלות מצרים, אך גם מבטיח את סיומה.

חזק חזק ונתחזק!

ד”ר גבי ברזילי מלמד יהדות, מדריך טיולים במרכז יעקב הרצוג ומלמד תנך במכללת גבעת וושינגטון.

___

באדיבות אתר 929 תנך ביחד www.929.org.il