את המפגש עם עשיו מתכנן יעקב בדרך שאליה הוא רגיל. תמיד הוא היה ה’אנדרדוג’. זה שצריך ללמוד להסתדר בתוך מצבים שבהם הוא לא זה שקובע, אלא שזה שמנסה להסתדר עם חוקי המשחק שאחרים קבעו. גם עכשיו. עשיו מגיע עם צבא מפחיד ויעקב מכין מתנות כדי לרַצות אותו, ומפצל את המחנה כדי לצאת עם נזק מינימלי. יחסי הכוחות שוב לא משאירים יותר מדי בררות.

לתוך זה מגיח אותו איש מסתורי ומכריח את יעקב לעשות דבר שעוד לא עשה עד היום – להתמודד באופן חזיתי. להיאבק. לא לנצח ניצחון מזהיר אבל גם לא להיכנע. זה שינוי אישי כל כך דרסטי שהוא גורר בעקבותיו גם שינוי של השם. האיש שנולד כשהוא אוחז בעקבו של אחיו הופך להיות ישראל “כי שרית עם א-להים ועם אנשים ותוכל” (בראשית לב, כט). אבל השינוי הוא לא חד כיווני. בשונה מהמקרה של אברהם ושרה, השם הישן לא נדחה, וגם יעקב עדיין קיים. כבר הפרק הבא יחזיר אותנו אל ההתנהגות היעקובית המוכרת.

לא תמיד המאבק החזיתי הוא הנכון. אלו שתי צורות קיום אפשריות ולכל אחת זמן אחר. רוב ההיסטוריה של צאצאיו של יעקב היא היסטוריה יעקובית, מתקיימת בצילן של אימפריות ענק ומנסה להפיק את המיטב. אולם מדינת ישראל קשורה להחלטה שלהם להיות ישראל ולקום ולהיאבק על שלהם. אם נלמד מן הפרק שלנו, אזי אין להשליך את היעקוביות אחר גבינו.

אז מתי נכון להיות יעקב ומתי להיות ישראל?

בפרק לג יפגוש יעקב את עשיו. אבל בלילה שלפני, מתרחש מפגש אחר מסתורי ומפתיע, “וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר” (פסוק כה). במהלך ההיאבקות נפגע יעקב ברגלו, אך בסופו הוא גובר על הדמות המסתורית ולא מוכן לשחרר אותה בלי לקבל את ברכתה. יעקב מקבל מהדמות שם חדש – ישראל. על שום היכולת להתמודד ולנצח “כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל” (פסוק כט). האם העקוב הפך למישור? בדבריו של אמנון דוקוב

הרב אמנון דוקוב הוא רב בישיבת עתניאל.

___

באדיבות אתר 929 תנך ביחד www.929.org.il