בפרקנו מצטיירת דמותו של בלעם בדומה לדמותו של דון קישוט אצל סרוונטס. הגיבור הולך מדחי אל דחי, מסתבך בכל צרה אפשרית, מין מופע מבדח של התעללות של המספר בגיבורו. הרושם הזה מתקבל, בין השאר, בשל הפער שנוצר בין הברירה הסבירה שנתונה בידיו של בלעם – להישאר בבית, לבין הדחף הבלתי נשלט שגורם לו להמשיך ולצלוע אל עבר מפלתו.

אל מול הדמות הקומית הזו, דמות חסרת כל עמוד שדרה, מציג רב נחמן בתלמוד הבבלי קו אופי אחר בדמותו של בלעם.
“אמר רב נחמן חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני (=חוצפה, אפילו כלפי אלוהים, מועילה). מעיקרא כתיב לא תלך עמהם ולבסוף כתיב קום לך אתם” (סנהדרין קה).

רב נחמן מוטרד מהשינוי שמתרחש במהלך הסיפור – בתחילה אלוהים אוסר על בלעם במפורש ללכת – “לא תלך עמהם” (פסוק יב), ולאחר מכן, לאחר עוד לילה, אומר אלוהים לבלעם “אם לקרוא לך באו האנשים – קום לך איתם” (פסוק כ).

מדוע שינה אלוהים את דעתו? לא דמות קומית מזהה כאן רב נחמן, אלא דמות שעומדת על שלה.
בלעם השתמש בכח מפתיע כדי להשפיע את דעתו של אלוהים – חוצפה.
רב נחמן המתאר את חוצפתו של בלעם לא נראה כמבקר את בלעם אלא כמתפעל מכוחה של החוצפה – איזה כוח מעניקה החוצפה לחצוף.

הדובר הבא מחרה מחזיק אחריו – “אמר רב ששת חוצפא מלכותא בלא תאגא”.
רב ששת מתאר את החוצפה כמלכות בלא כתר. העוצמה שמעניקה החוצפה לחצוף, שווה בעוצמתה לעוצמתו של מלך.

סיפור בלעם הופך כאן לאב טיפוס למידה שאולי לעתים נתפסת כמגונה, אך היא מעניקה לאדם כוחות אדירים, היא מאפשרת לו לעמוד אפילו מול אלוהים.
האם רב נחמן ורב ששת הכירו את החוצפה בתוך נפשם? האם הם קנאו בחוצפתו של בלעם, ביכולת העמידה שלו? לא נדע. אבל שני האמוראים הללו הותירו לנו שורות מעוררות מחשבה, שיר הלל לחוצפה.

דניאל שרשבסקי, מלמד מקרא ומדרש במסגרות שונות. חבר מערכת 929.

באדיבות אתר 929 תנך ביחד www.929.org.il