בבמדבר פרק כ מתרחשים שלושה אירועים מרכזיים. האחד הוא מות מרים, אחות משה, בקדש; השני הוא הכאת הסלע וגזר הדין של משה ואהרן לא להיכנס לארץ המובטחת; והאירוע השלישי הוא מות אהרן.

בפרק כ משה מאבד את אחיו, את אחותו ואת תקוותו להיכנס לארץ. אלה בטח היו אירועים מאוד קשים למשה, אולם בפרק לא מתוארים רגשות הדמויות הפועלות כלל. אדרבא, נראה שיש ניסיון להימנע מתיאור רגשות. ראו למשל את אירוע הכאת הסלע. לפני הכאת הסלע משה אומר: ״שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם?!״ (י). תוכן המשפט נראה מלא כעס, אך את המשפט הזה מקדים פועל דיבור פשוט: ״וַיֹּאמֶר לָהֶם״. לא ״ויצעק״ לא ״ויחר אפו״ רק ״ויאמר״.

השתיקה בנוגע לרגשות הדמויות הפועלות בפרק, בולטת מאוד כאשר קוראים את סיפור מותו של אהרן. בפסוקים כב-כט מתואר מותו של אהרן בצורה טכנית. ה׳ אומר למשה ״יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו״ (כד). לאחר מכן הוא מצווה עליו לעלות להר עם אהרן ואלעזר וללוות את אהרן בדרכו האחרונה. משה ממלא אחר הציווי. שום תגובה מילולית או רגשית של משה או של אחת הדמויות האחרות אינה מצוינת. כדרכו של המקרא, גם כאן אין אנו מדווחים על תגובותיהם הרגשיות של הדמויות לאירועים.

עם זה, יכול להיות שעיצוב הסיפור מספק הצצה לעולמו הרגשי של משה. על פי רוב, המספר המקראי משתמש בלשון קצרה ונמנע מהרחבות מיותרות. ואולם, מותו של אהרן מתואר בהרחבה. בין הציווי של ה׳ לביצוע של משה קיים דמיון רב. ה׳ מצווה: ״קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר. וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו, וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ. וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם״. משה ממלא בדיוק נמרץ אחר הציווי: ״וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר… וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם״ . לא היה צורך בתיאור כל אחת מהפעולות שעשה משה, שהרי כבר נאמר בפסוק כז: ״וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’״. מה מטרת פירוט הפעולות?

בעזרת החזרה על הפעולות מאריך המספר את הסיפור, ואפשר שבכך הוא מדגיש את הקושי של משה בעשייתן. משה לא רץ לקיים את מצוות ה׳ אלא עשה כל פעולה ופעולה לאט, ומשום כך כל פעולה ופעולה מצוינת בתיאור ביצוע הציווי.